עד שפגשתי אותו

רגשות מעורבים

אני פשוט בשוק איך הזמן עובר מהר, שהתחלתי להתארגן השעה הייתה חמש ועכשיו כבר שמונה וחצי אנחנו אמורים להיות שם בעוד חצי שעה, והלחץ רק גובר אני לא יודעת איך יגיבו שיראו אותי עם טום, היה שם מישהו נחמד או שכולם היו סנובים, אני באמת לא יודעת אני רק יכולה לקוות שהכל יסתדר

לפחות רק נותר לצאת עכשיו ולנסות להכין את עצמי למה שהולך לקרות, אני כל כך מפחדת ונלחצת.
הלחץ פתאום הכה בי, קלטתי שאני צריכה לראות מיליון אנשים שונים שאני לא מכירה והתמודד עם כל השאלות שיבואו.
אני לא יודעת איך אתמודד אבל אני חייבת להיות חזקה בשביל טום, זה עניין מאוד גדול בשבילו ואני כל כך שמחה שהוא מגשים את עצמו.

לפחות יחד עם הלחץ באה ההתרגשות אני מתרגשת להיות באירוע כזה גדול, אף פעם לא ראיתי משהו כזה במציאות רק בסרטים או בטלוויזיה, תמיד חלמתי ללכת על השטיח האדום שכל המצלמות עליי, סתם חלום של ילדה שחיה בסרט.
הייתי פעם תמימה ילדה שרק רצתה להינות לא הבינה מה קורה סביבה וכמה היא חזקה לגילה.

לפעמים יש רגעים שאני מתחננת לחזור לתקופות האלו, אולי אוכל לעשות משהו שונה, אולי אני אצליח למצוא את השקט שלי, לדעת לאהוב, לדעת להביע רגש.
אם הייתי יכולה לשנות משהו אחד זה היה זה, אף פעם לא אהבתי את זה תמיד הרגשתי שונה ומוזרה,במיוחד שהייתי בבית ספר, בזמן שכולן כבר הספיקו להתנשק בפעם הראשונה, למצוא חבר לשכב או אלוהים יודעת מה הם עשו, אני תמיד הייתי בצד שומעת את הסיפורים של כולן ומגלגלת עניים אף פעם לא חשבתי שיש כזה דבר אהבה תמיד חשבתי שהכול זה בולשיט אחד גדול, שכולם חיים בבועה ענקית שעוד מאט תתפוצץ להם בפרצוף, אבל כנראה שטעיתי, כי מצאתי את המישהו הזה, מצאתי את האחד שלי.

התקדמתי לעבר המדרגות באיטיות מרשה לעצמי להסס מעט, אני לא יודעת אם אני בנויה לכל זה, אבל אני חייבת.
אין יותר לברוח מכל הבעיות שלי אני חייבת להתמודד איתם.
התחלתי לרדת במדרגות וראיתי אותו, הוא עמד שם לבוש בחליפה שחורה בלי הג׳קט, ואלוהים קח אותי עכשיו.
החולצה נצמדת לגופו ומבליטה כל שריר קטן בגופו, שלוש הכפתורים הראשונים היו פתוחים ונתנו לי נוף לא מהעולם הזה.
הוא היה נראה פשוט מושלם, פניו היו חלקות מזיפים והבליטה את קו הלסת שלו, שיערו היה מסודר כל כך, כל שערה עמדה במקומה ולא זזה אפילו טיפה.

״את הולכת לבהות בי עוד הרבה זמן או שאנחנו הולכים לצאת?״ הוא שאל בזמן שחיוך ילדותי לא יורד מפניו, התחלתי להאדים ממבוכה וציחקקתי
״את נראת פשוט מדהים מלאך שלי״ הוא אמר ברכות ושילב את ידי בידו, הרמתי את עיני ותפסתי את מבטו הוא פשוט מסתכל עליי ומחייך, הרגשתי כל כך טוב, כל הדאגות שלי נעלמו בבת אחת, הפסקתי לחשוב ופשוט נתתי להתרגשות והאהבה למלא את כל גופי,

יצאנו מהבית והתקדמנו לעבר הרכב המפואר, הכל היה כל כך מושלם כל סוף הרגשתי בטוחה במשהו, כל סוף יכולתי להירגע ולא לפחד שבכל רגע מישהו אחר יעזוב, ידעתי, ידעתי שזה פשוט נכון.
״אני אוהבת אותך טום״ אמרתי לאחר כמה רגעים של שקט, אני לא כל כך יודעת למה אמרתי את זה, זה היה כל כך רנדומלי אבל זה פשוט הרגיש נכון.
״אני אוהב אותך גם מלאך שלי״ הוא אמר ובטני התמלאה בפרפרים, תחושת הדגדוג והאושר פשוט ממלאות אותי וזה מרגיש כל כך טוב.
בגלל שש מילים בודדות שש מילים שכל פעם מחדש גורמות לי לאושר גורמות לי לשמחה, לחיוך הדביק שלא יורד לי מהפנים.

האירוע השנה מתקיים בארץ לפי מה שאני יודעת זה בדרך כלל בחול לפי מה שטום סיפר לי זה אירוע ׳השנה׳, שהוא סיפר לי על זה בפעם הראשונה עיניו נצצו מהתרגשות, גם עכשיו הוא נראה כמו ילד קטן שקנו לו מתנה, אבל יש משהו אחר בעניים האלו משהו שאני לא יכולה לזהות בוודאות, אולי זה הלחץ או אפילו עצב, אני לא כל כך מצליחה להבין אותו, תמיד טום היה כל כך פתוח איתי, הוא תמיד סיפר לי מה אוהב בי ומה מפריע לו אבל מאז מה שקרה עם אמא שלי זה נראה כאילו הוא שוקל כל מילה לפני שהוא מוציא אותה מהפה שלו, פשוט ביום אחד הוא נסגר, זה הדבר הכי מעצבן שיכול להיות הוא תמיד חושב שהוא יכול לפגוע בי, שהכל קרה באשמתו, לפעמים זה מעייף, זה מעייף כל פעם מחדש לראות את זה קורה לו ולהרגיש כאילו אין לך את היכולת לעזור, לא משנה כמה את רוצה.

אני לא רוצה שהוא יסגר וירחיק אותי, זה לא מתאים לו, במיוחד לא בגלל שטות כזו אני לא ארשה שזה יקרה, לא כל עוד אני איתו.
״טום״ הוצאתי אותו ממחשבותיו, והוא הרים את ראשו כסימן שהוא מקשיב לי
״מה מפריע לך?״ החלטתי לשאול אותו ישירות
״מה?, א-״ הוא נראה מבולבל ולא בטוח אם הוא צריך להגיד, אני באמת מנסה להבין אותו,באמת!, אבל זה פאקינג קשה.
״זה כלום אני סתם נלחץ״ הוא אמר לבסוף אבל אני לא מאמינה שזה זה, הוא נראה מוטרד ולחוץ אבל לא בגלל שהוא מתרגש להיות שם.
״טום, אני לא יכולה להבין אותך אם אתה לא מספר לי דברים, ואני באמת מנסה״ אמרתי בכנות ופלטתי אנחה של יאוש
״טליה, את לא צריכה להטריד את עצמך בגללי, אני לא רוצה להרוס לך את הערב, בבקשה רק תהני״ הוא אמר בטון מצטער והדביק לי נשיקה למצחי
״לא, לא!, אתה לא מרחיק אותי בגלל מה שקרה. תפסיק לדאוג לי כבר כל הזמן אני יכולה להסתדר בעצמי, רק בבקשה תספר לי. בבקשה זה הדבר היחיד שאני מבקשת לא יותר״ אמרתי במהירות ויאוש ״לא יותר״ המשכתי למלמל ועיניי שרפו מהדמעות שאני מחזיקה בכדי לא להרוס את האיפור ולגרום לטום להיות עצוב בגללי.

״אני לא רוצה להרחיק אותך, את לא מבינה?!
אני יודע שאני אספר לך אני אהרוס לך את הערב ולא בא לי. נמאס לי לפגוע בך ולהרוס לך כל דבר״ הוא אמר בכעס, אבל לא כלפיי אלה הוא כועס על עצמו וזה כל כך כואב לי לראות את זה אני יודעת שהוא מאשים את עצמו בגלל כל מה שקרה, וזה כל כך מעצבן לראות אותו נלחם בשדים שלו לבדו, הוא לא רוצה את עזרתי ואני מבינה, אבל אני לא רוצה שהוא ימשיך להגן עליי ויגיד שהכל בסדר, שכלום לא בסדר.
אני מבטיח שאני אספר לך הכל אחרי אוקיי?״ הוא שאל והמשיך ואני מיהרתי להנהן כי לא ידעתי מה לומר פחדתי שברגע שאומר משהו אני אתחיל לבכות, אבל הוא צודק אני לא צריכה להתעסק בזה הלילה, הלילה אני חייבת להנות, ולהיות מאושרת בשבילי ובשבילו.

טוב, אז האקשן רק ממשיך..
סורי על העיכוב הקטן מקווה שאהבתן, אוהבת אותכן ובאמת מעריכה הכל, אשמח אם תמשיכו להצביע ולהגיב אתם כל כך משמחות אותי
אוהבת מלא❤️