עד שפגשתי אותו

היא צריכה אותי

**ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק תהנו אהובות שלי❤️

פקחתי את עיניי וראיתי את טום לצידי, בהתחלה האמת הופתעתי, הוא לא אמור להיות היום בבית, אני שונאת את זה, אוף אני באמת שונאת כל הזמן לראות שהוא נשאר בגללי, אולי בגלל אתמול?
יצאתי מהמיטה בזהירות ויצאתי למרפסת, אני צריכה לדבר עם שיר, אני לא הספקתי לספר לה על מה שקרה מאז אותו היום, היא בטח דואגת, פשוט כל כך הרבה קרה שלא שמתי לב שכבר עבר יותר משבוע.

הטלפון החל לחייג ואחרי הצילצול הראשון היא ענתה, ״טולי? אני לא מאמינה, איך הוא הגיב? הכל בסדר?״ היא שאלה במהירות וגרמה לי ל ‏לגחך לתוך הטלפון, אלוהים היא משוגעת, מישהו צריך לשלוט עליה עכשיו ומיד.
״תרגעי הכל בסדר״ אמרתי ושמעתי אנחת רווחה מהטלפון, ״מה איתך?״ שאלתי ונשמע שקט מהצד השני, היא לא נשמעת לי בסדר, ״שיר את בסדר?״ שאלתי שנית והיא לא ענתה, הפעם כבר התחלתי לדאוג, אף פעם היא לא התנהגה ככה, ״כן סתם״ היא אמרה בשקט, משהו עובר עליה ״מה קרה?״ שאלתי ״האמת ש, אני״ היא החלה לגמגם וקולות בכי נשמעו, פאק, ״אני צריכה אותך״ היא אמרה בקול רועד ולא חשבתי פעמיים ״אני באה עכשיו״ אמרתי וניתקתי.

נכנסתי בחזרה לחדר השינה ולבשתי את הדבר הראשון שראיתי בארון, לא היה לי אכפת, שיר הייתה שם בישבילי בתקופה הזאת, היא צריכה אותי, אני חייבת לעזור לה.
לא מעניין אותי מה קרה העיקר שהיא תהיה בסדר, שהיא לא נפגעה.
שמעתי רעשים מעבר המיטה ומיד הבנתי שטום התעורר, ״מלאך למה את ערה כל כך מוקדם?״ הוא שאל ולא יכולתי לענות, הרגשתי את הלחץ שמצטבר בגופי, ״תחזרי למיטה״ הוא אמר בקול ישנוני וגירד את עיניו, ״אני צריכה ללכת״ אמרתי בסינון והוא הביט בי בבילבול, ״אני הולכת לשיר אני אחזור עוד מעט״ אמרתי והתקדמתי לעבר הדלת, טום התרומם ותפס את ידי ״מה קרה? את נראת מודאגת״ הוא שאל בדאגה ״טום שיר צריכה אותי אני צריכה ללכת תשחרר את היד שלי״ אמרתי וניסיתי לשחרר את אחיזתו אבל הוא רק הידק את ידו סביב מפרקי, ״טום תשחרר״ אמרתי שוב והוא התעלם ״את צריכה לנוח זה לא בריא לך״ הוא אמר והנדתי בראשי, ״תשחרר לי את היד אתה מכאיב לי״ אמרתי שוב והוא שיחרר את אחיזתו, ״אני לא חושב שאת צריכה ללכת״ הוא אמר ״אני חייבת״ אמרתי והוא עמד שם בהלם.

יצאתי מהדלת והזמנתי מונית, אני חייבת להגיע לשם כבר, המונית הגיעה אחרי כמה דקות ונכנסתי במהירות, נתתי לנהג את הכתובת והוא החל לנסוע.
שקעתי במחשבותיי, מה כבר יכל לקרות לה, אני מפחדת שאני אמצא אותה שבורה, אולי הייתי צריכה להיות שם בשבילה יותר, פשוט שכחתי ממנה, אני לא מאמינה.
הנהג נעצר ואני עדיין לא הצלחתי להפסיק לחשוב, ״סליחה גברת את הולכת לשלם?״ הוא שאל ומיד הנהנתי ונתתי לו שטר של 50 שח, יצאתי מהרכב והתקדמתי לעבר דלת הבית של שיר, ההורים של שיר כמעט ולא בבית, היא תמיד לבד לכן לא הופתעתי שלא שמעתי רעשים אבל אני דואגת לה, דפקתי בעדינות על הדלת ולא נשמע שום סאונד, דפקתי שנית והפעם יותר חזק, שקט, הלב שלי מתהפך.