עד שפגשתי אותו

יהיה בסדר

**ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

שיר החליטה שהיא תשאר לישון איתי היום, אני שמחה שהיא איתי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה, באמת אני לא יודעת אם הייתי מצליחה לשרוד, הכל בזכותה.
נכנסתי למיטה ושיר נשכבה לידי היא חיבקה אותי חזק ואני אותה ״אני אוהבת אותך טולי״ היא אמרה ״גם אני יפה שלי״ אמרתי והיא חייכה ועצמה את עיניה, גם אני עצמתי את עיניי הכואבת והשורפות, היום הזה היה משוגע, כל כך הרבה קרה, אני עדיין לא מצליחה להאמין שיש לי בבטן תינוק, הדבר היחידי שחסר לי זה טום, לא ככה חשבתי שהכל יקרה.

״טולי״ שמעתי את הקול של שיר ופקחתי את עיניי ״את א-״ היא החלה לגמגם ודמעות קטנות עלו לעיניה ״את חושבת שהתינוק הזה של טום?״ היא שאלה והרגשתי את הלב שלי מתהפך, מה אם היא צודקת, אולי זה מדימה?, אם כן מה אני אעשה, אני לא אוכל לאהוב אותו, אם זה אני אדע שזה כן העולם שלי יחרב אבל זה לא אפשרי, הוא לא גמר בתוכי, לא, זה לא שלו.
״לא שיר אין סיכוי״ אמרתי בלי להסביר והיא הנהנה ונשקה לראשי, ״את יודעת כבר מה את רוצה לעשות, איך את מספר לו?״
אני לא יודעת מה להגיד, לא חשבתי על זה, אני יודעת שהיום זה לא היום, מגיע לו לדעת, מגיע לו לבחור אם הוא רוצה להשאר או לעזוב אבל לא עכשיו, ״שיר אפשר לא לדבר על זה היום״ אמרתי והיא הנהנה וחייכה, עצמתי את עיניי שנית וניסיתי להתעלם מהמחשבות, אני רק רוצה לברוח מזה לכמה שעות.

————————————————————————

פקחתי את עיניי ועוד יום הגיע, עכשיו אני צריכה להתמודד עם הכל, למצוא דרך לצאת מהמצב הזה, לספר לו.
שיר התעוררה וכבר התלבשה והתארגנה, הבטתי בה בבלבול והיא צחקה ״נראה לך שאת נשארת בבית בבאסה, אנחנו נלך לאכול בחוץ ביחד״ היא אמרה וקברתי את ראשי בכרית, אין לי כוח.
״יאלה קומי ותתארגני״ היא דרשה ומשכה בידי בכדי להוציא אותי מהמיטה, אחרי שכל סוף קמתי נכנסתי לחדר האמבטיה והתחלתי להתארגן.

שטפתי פנים וציחצחתי שיניים, התאפרתי ממש קצת ולבשתי שמלה פרחונית אדומה שמגיעה עד אמצע ירכיי. יצאתי מהשירותים והתקדמתי לשיר, ״את פשוט מושלמת טולי״ היא אמרה וחיבקה אותי חיבוק צדדי, היא באמת גורמת לי להיות שמחה יותר.

התקדמנו לכיוון דלת החדר ונעצרתי, הבטתי בה בחשש והיא מיד הבינה ״הכל יהיה בסדר״ היא אמרה ומשכה אותי לכיוון הדלת, ירדנו במדרגות וראיתי את טום שוכב על הספה עם עיניו עצומות, הוא ישן שם בשבילי?, פאק, ״בואי״ היא אמרה בשקט, אפילו לא שמתי לב אבל פשוט נעצרתי ובהיתי בו, אין דבר שאני יותר רוצה מלקפוץ עליו ולנשק אותו, לחבק אותו, להרגיש שלמה שוב, בבקשה.

לבסוף יצאתי מהבית בלי שום ברירה ושיר התחילה לנסוע לכיוון הקניון, הבטתי דרך החלון וניסיתי לעצור את הדמעות, אני חייבת לגרום לעצמי לשכוח מהכל, הכל יסתדר אני יודעת.
הגענו לקניון ונכנסנו למסעדה המקום היה יפה, הכל היה ערוך ומסודר, המארחת הובילה אותנו לשולחן בחוץ, התיישבנו ושתינו היינו בשקט, ראיתי את המבט שיש לשיר, היא רוצה להגיד משהו, אני לא יודעת אם אני אוכל לענות לה בכלל, אין לי תשובות, אני לא יודעת, אני תקועה בכל כך הרבה חרא שזה הורג אותי, כל כך הרבה קורה.