עד שפגשתי אותו

זה יסתדר

״בואי נלך לישון״ הוא אמר בקול עייף, השעה כבר הייתה תשע בלילה ואני הייתי עייפה ממש, הנהנתי ופיהקתי, נכנסתי על המיטה הרכה שעדיין הריח שלי ושל טום היה דבוק אליה, טום נכנס גם הוא וקירב אותי ממותניי אל חזהו, כל העצב נעלם, הרגע הטהור הזה היה הרגע שבו הרשתי לעצמי לנוח קצת מהמחשבות, לנוח קצת מהכל, להיות ברגע.

עצמתי את עיניי ושקעתי בשינה עמוקה, נישימותיי נרגעו והדמעות התייבשו, אני לא הולכת להיות במצב הזה, מחר הכל יסתדר.

ניסיתי לפקוח את עיניי שסירבו לקבל את העובדה שעכשיו כבר בוקר, ראיתי שהצד של טום ריק ומצאתי פתק על הכרית שלו וישר הבנתי שהוא הלך לעבודה-
׳יפה שלי הלכתי לעבוד אני אחזור מוקדם היום, בבקשה תאכלי משהו, אוהב אותך הכי בעולם מלאך קטן שלי׳
הפתק ריגש אותי, הוא עדיין דואג לי, בכל נשימה שהוא לוקח אני מרגישה את הדאגה שלו, אני אוהבת אותו כל כך.

הלכתי על עבר חדר האמבטיה שטפתי את פניי וציחצחתי שניים, החלטתי להכנס למקלחת כי הרגשתי כל כך מסריחה, למרות שפיזית לא הייתי צריכה להתקלח, אבל נפשית הייתי זקוקה לזה, ההרגשה של המים הרותחים ששורפים את עורי, ריח הוורדים והוניל שסבוני הפיץ הרגיע אותי ועזר לי לחשוב.

יצאתי מהמקלחת ולבשתי טרנינג אפור וטופ לבן, רציתי להרגיש קצת אנושית, רציתי לצאת מהפיג׳מה, התאפרתי ממש קצת כי אני שונאת את הפנים שלי עם איפור אבל הייתי חיייבת לכסות את הקשים מתחת לעיניי ולנסות להרגיע מעט את האדמומיות והנפיחות, למרות זאת היה עדיין אפשרי לראות שבכיתי, הרגשתי כמו אחת כזו, הסתכלתי על עצמי במראה וחייכתי חיוך צדדי מזויף בתקווה שזה ישפר משהו אבל כלום.

הבגדים של טליה

סיימתי להתארגן ויצאתי לכיוון המטבח, הכנתי לעצמי סלט קטן ובקושי נגעתי בו אבל הכרחתי את עצמי, סיימתי לאכול והחלטתי להתקשר לשיר.

הטלפון החל לצלצל לאט ובקול, הצלצולים נמשכו דקה עד שדממה נשמעה על הקו
״טליה?״ היא שאלה ושברה את השתיקה, רציתי לנתק התחרטתי, לא ידעתי מה להגיד, אבל טום היה רוצה שאני אדבר איתה, הוא רוצה שנשלים, אני רוצה.
״הי שיר״ השבתי לה בלחישה והתחננתי שלא תשמע ותנתק אבל היא שמעה