עד שפגשתי אותו

לעולם לא

**ממש ממליצה לכן לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, מקווה שתהנו❤️❤️

נקודת המבט של טום

פקחתי את עיניי שנעשו כבדות מהדמעות ונזכרתי, נזכרתי בכל מה שקרה אתמול, אני הולך לראות אותה, היא חוזרת, לעזאזל עם הכסף, לעזאזל עם הכל, רק היא חשובה לי.
והיא חוזרת.
הכסף כבר הועבר, אני אראה אותה היום, תחזיקי מעמד, רק עוד קצת מלאך.

נקודת המבט של טליה

יום חדש, עוד יום נוראי, עוד יום בלי תקווה, ההרגשה של הריקנות הורגת אותי, עיניי כואבות ושורפות מדמעות, הכאב שבין רגליי רק גדל, אבל שום כאב לא משתווה לכאב שנוצר בליבי, אני כל כך קרובה ללוותר, אני ממש במרחק נשימה מזה, אני לא בסדר, הכל מרגיש לא אמיתי יותר, האור שהיה בי נכבה, אני יכולה להגיד, הכל לא בסדר, אני לא בסדר.
הבעיה לא בי, היא לא בטום, זאת לא אשמת אף אחד, זה היה אמור להיות וכך זה היה, אני מאמינה בגורל, אני מאמינה במזל, ואני זכיתי, אני קיבלתי את טום, קיבלתי את המתנה שלי, לא אכפת לי מה אני אצטרך לעבור, כל עוד זה איתו.

דלת החדר החשוך נפתח ודמותו נחשפה, הדמות של ׳אבא שלי׳, התרוממתי לישיבה והתרחקתי מעט עד שהגעתי לקיר הרחוק ביותר ממנו, אני לא רוצה להיות קרובה אליו בשום צורה, ״בוקר טוב טליה״ הוא אמר והסטתי את מבטי ממנו ״את יודעת בדרך כלל נהוג להשיב שמברכים אותך״ הוא אמר אחרי כמה רגעים של שתיקה, למה שיחשוב שאני אענה לו אחרי הכל, מה הוא חושב שאני?, ״הבנתי״ הוא אמר וחייך חיוך צדדי, הבטתי בו בגועל וכיסיתי את גופי החשוף בעזרת ידי, הרגשתי כאילו אני פתוחה מידי, פגיעה מידי, אחרי אתמול לא התלבשתי, לא היה בי שום רצון, אבל עכשיו אין דבר שאני רוצה יותר מלהחזיר את שכבת הבגדים לגופי, לכסות את עצמי בעוד שכבה שבתקווה תגן עליי.

״בכל מקרה תתארגני ותתלבשי״ הוא אמר וליקק את שפתו התחתונה מה שגרם לי לבחילה ״את הולכת״ הוא אמר והניח מלפני את חתיכת הלחם וכוס המים, מה?, לאן אני הולכת, הוא יצא מהחדר בזמן שאני תקועה בשאלותיי, לאן הוא לוקח אותי?, אולי אני אוכל לעוף מפה כל סוף?, פתאום הפחד תקף אותי, מה אם הוא יפגע בי שוב, ימכור אותי?, איפה טום?, זהו הוא ויתר?

התחלתי להתלבש ללא שום כוח, רגליי וידיי רעדו והתחננו למנוחה, לבשתי על גופי את הגופיה הלבנה שנהפכה לשחורה ואת הטרנינג האפור שנקרע, המחשבה שטום עזב, שטום שחרר, שוברת את ליבי, מתחננת שזה לא יקרה, הכנסתי לפי את חתיכת הלחם ובהכרחתי את עצמי ללעוס ולבלוע, לאחר מכן שתיתי קצת מהמים, הגוש שבגרוני אוסר עליי לאכול, לבלוע, לנשום, והוא רק גדל, לא נפסק.
החתך שבידי החל להיפתח ושרף, אבל לא הרשתי לעצמי להתייחס אליו, זה הדבר האחרון שמעניין אותי.