עד שפגשתי אותו

באש ובמים

**ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק תהנו אהובות❤️

עבר כבר שבוע, שבוע של עינויים, שבוע של סודות ושקרים, שבוע של כאב, ושום זכר לטום, אני לבד, אני ידעתי מהרגע הראשון, הוא לא יכול לעזור לי.
הרעב הורג אותי מבחוץ ומבפנים, אף פעם לא הרגשתי כל כך ריקה, כל כך חסרת ‏תועלת, אף אחד לא דיבר איתי מאז אותו היום, לא משנה כמה התחננתי תמיד היו לי שאלות, לא הצלחתי להבין כלום, רק דבר אחד אני רוצה, אני רוצה לדעת, אני רוצה להבין מה לעזאזל קורה פה?, למה אני פה?, מה זה עוזר להם?, הם רוצים כסף שיקחו, אני לא צריכה כלום, אני רק רוצה לחזור הביתה, אני רוצה אל טום.

״בוקר טוב ילדה״ שמעתי את קולו ונרתעתי, אני עייפה, אני מרגישה כאילו הקירות נסגרים עליי, כל יום הוא יום חדש וקשה יותר מהשני, כל יום זה רכבת ערים מלאה בעליות ומורדות, אני רוצה שזה יגמר, לא בא לי להמשיך לסבול, זה שווה בכלל?, אני כל כך עייפה מלהמשיך לנסות לשרוד, להמשיך להילחם, להמשיך לנשום, אני כל כך פאקינג עייפה.

״אל תקרא לי ככה״ אמרתי בשקט והוא הניח את מגש האוכל, חתיכת לחם קטנה עם כוס של מים, אני גוועת ברעב, הגוף שלי חלש ואני עייפה, אני רוצה ללכת מכאן, אני רוצה לברוח לחזור למציאות שלי, למיטה הרכה והחמה שבה נמצא טום, אננ מתגעגעת לקולו, הקול שממכר אותי, הקול שאני לפעמים מתעצבנת ממנו, לפעמים צוחקת, לפעמים בוכה, בגלל קולו.
אני מתגעגעת לשפתיים הרכות והחמות אני מתגעגעת לליטוף החם לחיבוק האוהב, אני מתגעגעת אליו בצורה שאי אפשר לתאר במילים, הוא חסר לי.

הכנסתי את חתיכת הלחם לפי ובלעתי במהירות, בקושי לעסתי גופי התחנן לעוד אבל לא היה לי מה עוד לאכול, נשכבתי על הריצפה הקרה בתנוחת עובר, היה לי כל כך קר, כל כך רע, כל כך חסר טעם, הכל נראה כל כך שחור.
דמעות ירדו במורד פניי בזמן שאני מריצה בראשי מה עובר על טום, אני מתפללת שהוא מחייך, שהצחוק המתגלגל שלו נשמע, ליבי התכווץ רק מהמחשבה על זה, אני מתחננת שיגיע היום שהוא יבוא, הוא יבוא, אני יודעת, אבל מתי?, אני לא יודעת כמה עוד אוכל להחזיק מעמד, אני באמת מרגישה את גופי קורס, כל יום שעובר ואני בלעדיו אני מרגישה כאילו עוד חלק בליבי נעלם, עוד זיכרון מתוק נהפך לשחור וקר.

נקודת המבט של טום

אני יושב על המיטה שמלאה בזכרונות מתוקים ממנה ובוהה בקיר, עבר כבר שבוע והיא לא נמצאת, היא נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, המלאך שלי כבר לא פה, היא בטח סובלת כל כך, אני לא יכול לתאר לעצמי מה עובר עליה, אני ממשיך לאכזב אותה, אני והצוות כולם מוקפצים ומחפשים פיסת מידע בודדה על היעלמותה, אבל כלום, אני מכיר אותה, היא חזקה, היא צריכה אותי ואני צריך אותה, אני מרגיש כל כך חלש בלעדיה, היא הייתה האש ואני המים, שני הפכים שמשלימים, בטוב וברע, אני הייתי הולך באש והיא במים, אם היא הייתה פה במקומי היא הייתה לא נחה ועוצרת עד שהייתה מוצאת אותי, ומה אני עושה? בוהה בקיר כמו מטומטם.