עד שפגשתי אותו

אני לא מוכנה לוותר.

**ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן הקריאה הפרק,   תהנו אהובות❤️

זהו זה אני הולכת כבר לוותר?, להמשיך לברוח?, אני אוהבת אותו כל כך, ולמרות הכל אני זאת שעזבה בסוף, אני יצאתי דפוקה אני בחרתי לעזוב אותו למרות שאני ידעתי שאף אחד לא יאהב אותי כמו שהוא אוהב, בחרתי לברוח כמו איזה פחדנית למרות שהוא הסביר הכל, אני זאת שבחרה ללכת, כל כך פחדתי שהוא זה שיעזוב בסוף שפשוט וויתרתי, לא נתתי לו אפילו הזדמנות ועכשיו הוא עם אוליביה, הוא המשיך הלאה.
אולי הוא באמת מאושר בלעדיי.

התרוממתי בחוסר כוח לעמידה והתחלתי להתקדם לעבר חדר האמבטיה, החלטתי להכנס להתקלח, נכנסתי למים הרותחים ששרפו את עורי, אבל הרגשתי כל כך טוב אפילו שגופי כבר החל לעקצץ ההרגשה של המים החמים שעוברים על כל גופי ושוטפים את הכל ממני, לפחות מנסים.

יצאתי מהמקלחת ולבשתי ביקיני אדום שהיה בארוני יחד עם חולצת בטן בצבע לבן עם פסים וג׳ינס קצר עם קרעים בצבע כחול בהיר משופשף, ניסיתי להסתיר את הסימנים הכחולים שנוצרו על פניי בעקבות שחר בעזרת קצת מייקאפ שלא בדיוק עשה את עבודתו אבל הסתיר מספיק בכדי למנוע מבטים שואלים.

החלטתי ללכת לים קצת לנשום אוויר צח, לתת לעצמי לנשום, להירגע, הים תמיד היה המקום הבטוח שלי, תמיד שהייתי רוצה לברוח הייתי הולכת לים, מתהלכת על קו החוף בזמן שהמים הקרירים מלטפים את כפות רגליי, זאת הייתה הרגשה פשוט מדהימה.

יצאתי מהדירה והתקדמתי לעבר חוף הים, חוף הים היה ממש כמה דקות מביתי זאת אחת הסיבות שגם בחרתי את הדירה הזאת, אני כל כך אוהבת כל בוקר לקום לצאת למרפסת ולנשום אוויר קריר ולהביט לעבר הגלים שנשברים ומרטיבים את החוף.
הגעתי לחוף הים והתיישבתי על החול החמים, הבטתי לעבר הים והקשבתי לרעש הגלים, נשמתי נשימות עמוקות ונרגעתי, שיחקתי עם החול בכפות ידיי וציירתי כל מיני צורות שונות על החוף, ניסיתי להתעסק בכל דבר חוץ מלחשוב עליו אבל זה פשוט כך כך קשה.

איך אני אמורה פשוט לשכוח הכל ביום אחד, להתנתק מהמציאות ולהפסיק לחשוב על כל מה שיכול להשתבש, יש לי מצד אחד מלא סיבות למה אני צריכה לעוף מהחוף הטיפשי הזה ולהתחנן לטום לחזור, ויש לי גם סיבות למה אני צריכה להשאר על החוף ולשכוח אותו, אבל המחשבה הזאת רק מכאיבה לי יותר.
הורדתי את השורט והחולצה והתקדמתי לעבר המים, בדרך כלל אני לא נכנסת למים אבל חשבתי שזה יעזור לי הפעם.

נכנסתי עד העומק והתחלתי לשחות צללתי וצללתי שלפתע העייפות הכתה בגופי, ניסיתי להתעלם ממנה והמשכתי לצלול עד שלפתע הרגשתי כאילו כל כוח שנותר בגופי נעלם ובקושי כבר יכולתי להזיז את רגליי או ידיי בכדי להמשיך לשחות, התחלתי להלחץ ניסיתי לעלות מעל פניי המים אבל לא יכולתי, ניסיתי להאבק אבל זה כבר היה מאוחר מידי, ראשי כבר היה בתוך המים וכבר נשימתי נעלמה, ראייתי הפכה למטושטשת וגופי הפך לרפוי יותר, הרגשתי כאילו אני בסיוט מתמשך, הכאב שנוצר מחוסר הנשימה כמעט ונעלם פתאום כבר לא יכולתי להרגיש כלום.