עד שפגשתי אותו

הלילה

**ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות שלי❤️

פקחתי את עיניי בעקבות הבכי של ריילי השעה היא אולי קצת אחרי שתיים בלילה ואני גמורה מעייפות, קמתי לפחות חמש פעמים הלילה וזה רק נעשה גרוע יותר, ״טומי״ גנחתי בעייפות, ״אתה יכול אתה לקום אליה?״ שאלתי והוא נאנח ופקח את עיניו, ״אבל אם היא רעבה איך לעזאזל אני אמור להאכיל אותה?״ הוא שאל ואני ציחקקתי, ״טוב בסדר אני אקום״ אמרתי והתרוממתי לישיבה, העברתי את ידיי על פרצופי ונעמדתי.

התקדמתי לכיוון החדר שלה בעייפות וניסיתי לגרום לעיניי להישאר פתוחות, ״דווקא עכשיו ריילי״ מילמלתי ונכנסתי לחדר שלה, היא בכתה על המיטה והתפתלה בחוסר נוחות, התקרבתי אליה והרמתי אותה על זרועותיי, ״מה קרה יפה שלי?״ לחשתי והקפצתי אותה קצת במטרה להרדים אותה, ״ששש אמא פה״ לחשתי והיא התחילה להירדם, ״אני כל כך אוהבת אותך״ לחשתי ונשקתי לראשה, היא לבסוף נרדמה בזרועותיי והנחתי אותה בחזרה בעריסה, חזרתי לכיוון חדר השינה ושנכנסתי טום ישב על המיטה שבידו המוניטור וחיוך מרוח על פניו.

״את פשוט מדהימה״ הוא אמר והביט בי, כולי נהפכתי לאדומה וחייכתי חיוך ענקי אליו, ״אתה סתם מגזים״ אמרתי ונשכבתי לידו במיטה, ״לא אני לא, את אמא פשוט מדהימה, את הדבר הכי טוב שקרה לי״ הוא אמר ודמעה ירדה מעיניי, ״די אין פעם אחת שאתה יכול לא לגרום ללב שלי להשתגע?״ שאלתי בכנות והוא חייך ומחא את הדמעה שירדה ״אני אוהב לדעת שאת רגישה, אני אוהב לשמוע את הצחוק שלך, לראות את הדמעות, הכל״ הוא אמר וציחקקתי מעט, ״לפני שפגשתי אותך לא הייתי ככה״ אמרתי בעצב והנחתי את ראשי על חזהו, ״זה משנה? העיקר שאת מי שאת עכשיו״ הוא אמר והלב שלי התהפך מבפנים.

התחלתי לצחוק, אני לא יודעת אפילו למה, ״אני לא צוחק, את עברת כל כך הרבה ואני יודע את זה אבל האמת שאני שמח כי בלי זה לא היית מי שאת עכשיו, את שרדת״ הוא אמר ונאנחתי, הוא צודק, ״אני חיה לא? אז למה שאני אסבול כל רגע ורגע בגלל דברים שקרו בעבר?״ אמרתי והוא חייך, ״נכון, ואני אהיה פה כל רגע ורגע בחיים שלך בשביל להזכיר לך להמשיך לחיות את המחר, לא את העבר, אני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם״ הוא אמר ״גם אני, עד הירח והחזרה״ אמרתי ״עד הירח ובחזרה״ הוא חזר על דבריי ונשק לראשי, ״תחזרי לישון לפניי שריילי תעיר אותנו שוב״ הוא אמר וצחקתי, ״זה בכלל נורמלי להתעורר כל כך הרבה?״ שאלתי ״אני לא חושב״ הוא אמר ושנינו צחקנו.

עצמתי את עיניי בניסיון לחזור לישון, אבל המילים שלו פשוט לא יוצאות מראשי, ׳אני אהיה פה כל רגע ורגע בחיים שלך בשביל להזכיר לך להמשיך לחיות את המחר, לא את העבר׳ הוא איתי, המציל שלי, היחיד שיכול לעזור לי להמשיך הלאה הכל בזכותו, אני לא יודעת מה אי פעם לשבתי שאוכל לחיות בלי זה, בלי האהבה, כיום אני מרגישה כאילו זה חלק יותר ממשמעותי בחיים שלי, אני צריכה את זה כמו האוויר שלי, אפילו יותר, רגע בלעדי זה זה כמו גהינום מתמשך, סיוט בילתי נגמר.