עד שפגשתי אותו

אולי

**ממש ממליצה לשמוע את השיר בזמן קריאת הפרק, תהנו אהובות❤️

הגענו אל הבית המוכר, הדמעות עלו לעניי שנית ומילאו אותי באושר, ההרגשה החמה והמוכרת חזרה אליי, הלב שלי פעם כל סוף, הנשימות נרגעו, הלחץ ירד, עכשיו זה אני וטום, לבד, באותו המקום.
בחוץ כבר התחיל להחשיך והלילה רק הלך וקרב, הזמן שאני הכי פחות מחכה לו, אני יודעת שאז הסיוטים יבואו, אז הסבל יחזור ושום דבר לא יכול לעצור את זה.
הפחד משתלט עליי, וניצוץ של היסוס עובר בעיניי, מה אם טום לא ירצה אותי ככה, לא ירצה להתמודד איתי שאני ככה, אני פגומה, אני מלוכלכת, ואם הוא יראה שהוא קיבל אותי שרוטה אולי הוא כבר לא ירצה להיות איתי, אולי אני כבר לא שווה את האנרגיות שלו, אולי הוא התעייף ממני, נמאס לו ממני?.
‏

טום יצא מהאוטו ומיהר לקחת אותי בזרועותיו, אבל אני מרגישה שאני יכולה, אני צריכה לצאת מהמצב הזה
״טום, אני נראה לי יכולה לבד״ אמרתי בשקט והוא הנהן וחייך באהבה, הוא הוריד אותי מזרועותיו ואחז בגבי התחתון למקרה שאפול, הבטתי בו באושר והוא חייך ששם לב לזה, התחלתי ללכת לאט ובצליעה, טום היה לצידי לא משנה כמה לאט הלכתי, תמיד שמר עליי שלא אפול, לבסוף הגענו אל דלת הכניסה וליבי התמלא בפרפרים מהתרגשות, אני לא מאמינה שאני באמת פה, שזה אמיתי, לקחתי נשימה ארוכה ועמוקה ונרגעתי, ״מוכנה?״ טום שאל ששם לב ללחץ שיש לי ״תמיד״ אמרתי והוא פתח את דלת הכניסה, הבית המפואר נחשף לעיניי, הריח המוכר, הריח של החיים, של השגרה, כל סוף, אני בבית.

נכנסתי לתוך הבית והסתובבתי מעט, דמעות בודדות ירדו מעיניי והזכירו לי שזה אמיתי, שזה כבר לא חלום, אני בבית, בבית שלנו, עם טום.
״טומי״ קראתי לו והוא התקרב אליי ״כן מלאך שלי״ הוא ענה ״אני רוצה להתקלח״ אמרתי, אני חייבת את זה, הגוף שלי מתחנן לזה כבר יותר משבוע, הנפש שלי צורחת ומתחננת לזה, בתקווה שזה אולי יעזור איך שהוא, ״ברור מלאך בואי״ הוא אמר והוביל אותי לכיוון המדרגות, ״טום אני לא אוכל לעלות אותם לבד״ אמרתי והבטתי אל המדרגות ״אל תדאגי מלאך אני אעזור לך״ הוא אמר והרים אותי אל זרועותיו והעלה אותי מהמדרגות לקומה השניה.

טום הוריד אותי מזרועותיו והתחלתי להתקדם לכיוון המקלחת, טום הלך אחריי ותמך בי למקרה שאפול, נכנסתי לחדר האמבטיה וטום אחריי, ״טום אני יכולה לבד״ אמרתי והוא הנהן והחל לצאת ״אם את צריכה כל דבר, אבל באמת כל דבר רק תקראי לי, אני פה ממש מחוץ לדלת״ הוא אמר והנהנתי והוא יצא, הבטתי על עצמי במראה ונגעלתי, נראתי כל כך שבורה ומגעילה, פשטתי את בגדיי וכל כך שמחתי שנפטרתי מהם, הם מלאים בזכרונות, מלאים בסיוטים, אני רוצה לשרוף אותם, לקרוע אותם לאלף חלקים.

נכנסתי לאמבטיה ומילאתי אותה, המים החמים כיסו את גופי והסבון מילא את אפי בריחות טובים, עצמתי את עיניי והתמסרתי להרגשה הזאת, לפתע הפרצוץ של דימה עולה בזכרוני, החיוך המלחיץ הצחוק המזלזל, הכל, ״לא, לא דיי!״ צעקתי וראשי נכנס מתחת למים, לא היה לי כוח להוציא אותו אפילו, אבל הפרצוץ שלו לא עוזב אותי ״דיי!״ צעקתי מתחת למים והאוויר אזל, הרגשתי ידיים על גופי שמשכו אותי החוצה, לא הצלחתי לפתוח את עיניי או לדבר רק לצרוח ״דיי! בבקשה תפסיק!״ צעקתי בכל הכוח, ״טליה!״ שמעתי את קולו במעורפל ״טליה תפקחי את העניים שלך!״ הוא צעק וניער את גופי אבל לא יכולתי ״לא!, זה לא אמיתי, תשחרר אותי זה לא אמיתי!״ צעקתי והתחלתי לנסות להשתחרר מאחיזתו, הכל לא אמיתי, אני עדיין בחדר ההוא, עם דימה, הוא נוגע בי.