תרועת חצוצרות גרמה לי לפקוח את עיניי בבהלה.
"הגענו לגבול ליכטנשטיין נסיכתי, הם מתריעים לארמון על בואנו" אמאייה מסבירה.
"ארמון?" שאלתי בתמיהה. "הוא לא הנסיך" אמרתי.
"לא, אך אביו הוא יועץ הממלכה, הם גרים באזור הארמון, מעבר החומה המלכותית" היא מסבירה באדיבות.
"ג'יזל.. עוד לא הספקתי להגיד לך תודה על שלשום... את הפגנת אומץ ששום בחורה לא הייתה-"
"תעשי לי טובה, עשיתי מה שאני צריכה לעשות כדי לשרוד! אני אדם שאוהב לחיות, ואני לא מתכוונת לתת לעוברי אורח להרוג אותי ללא רשותי, אז אין בעד מה. אבל לא עשיתי את זה עבורך" היא אומרת בחמיצות ומביטה אל החלון.
שתיקה לא נעימה השתררה בכרכרה. "בואי נארגן אותך נסיכתי, עוד כשעה וחצי נגיע אל מחוז חפצינו" אמאייה אמרה והתחלנו להתארגן במרץ, אני חושבת שיש מעלה בזה שג'יזל שקטה, היא מסדרת את האיפור העדין על פניי במהירות , מברישה את שערי ומשאירה אותו חלק ועוברת לטפל בתפר קטן על השמלה שלי.
אמאייה קלעה את שערי בשתי צמות שהתחברו מעל עורפי לפקעת רופפת, היא הניחה את הכתר על ראשי וכשסיימה להבריש את המבריק על שפתיי הכרכרה נעצרה. הבנות הסתדרו במהירות מאחוריי, מיישרות את כפלי בגדיהן כיאה למלוות נסיכה ושתי דלתות הכרכרה הענקית נפתחו.
ליאו דה לנאס עמד שם בלבוש רשמי.
הוא סרק אותי מלמעלה עד למטה. "נו, לא מאהבת. נסיכה" מישהו מהצד לחש לחברו.
"זו ההיא עם הרגל התותבת, הגרסא הכי מוכרת זה שנפל עלייה ארון ענק בזמן המלחמה" השני הנהן במהירות ושיתף.
בלעתי את רוקי. הם מכירים אותי, מכירים אותי פה...
הבטתי בליאו, על מבטו הביקורתי והלא נעים. כן, הוא יודע שאני פגומה.
"הוד נסיכתך... רדי" אמאייה מזכירה לי את הגינונים. הנהנתי באיטיות וירדתי את המדרגה הראשונה כשליאו מתקרב אליי.
פלאש! רגל התותבת שלי זזה מעט ונפלתי אל תוך ידיו של ליאו, הוא רטן כמעה והעמיד אותי על רגלי בחוסר שביעות רצון.
האדמתי מבושה "ס- סליחה, אני לא-"
"דיי. קצת שקט יעזור לי מאוד אישה" הוא אמר את המילה האחרונה בכזה זלזול שרציתי לבכות.
יש כמה כינויים מלאי עלבון ביבשתינו.
זבל לבן, מכשפה, קבצן ואישה.
אישה היא מעמד נחות, אין לה רצונות משלה. היא כפופה לרצונות בעלה או אבי המשפחה במקרה שלא נשואה, מה שלא מצוי בגילי לולא היית נסיכה.
"הוד נסיכותך" ליאו ניער אותי מעט. יישרתי מבט מבוהל.
"הנסיעה עברה בנעימים?" הוא שאל אך רואים על פניו שאינו מתעניין.
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
