נ.מ איזבל
"תני לי, תני לי ללכת!!" צרחתי על אמאייה, משתוללת. אך זה היה חסר תועלת. אני בשמלת חתונה ששוקלת כמעט כפול ממני ואני רגל אחת פחות ממנה.
תוצאה? אני כלואה בארמון כשבעלי בחוץ מסכן את חייו עבורי, עבור שטות שלי.
אלוהים אדירים.. אני נשואה לכריסטיאן.
"תסלחי לי נסיכה.. אבל זה לטובתך" אמאייה אומרת.
"לא!! אל תנעלי אותי פה!!" צרחתי בהיסטריה. פלאשבקים משסעים את מוחי לגזרים וגופי רוטט.
"זה מה שהוא ביקש. ואני מתכוונת למלא אחר בקשתו. את תחיי" אמאייה אומרת בנחישות ופותחת את הדלת לכדי סדק, לפתע נכנסים כל בנות וילדי משפחתי. מלואיסה ושני ילדיה ועד אימי.
"איפה אימו של כריסטיאן? הייתי רוצה להחליף איתה רשמים" אומרת אימי ואני מעווה את פני בסלידה אבל..
איפה היא באמת?.
נ.מ כריסטיאן
אספנו כל אדם שיכול להרים נשק, עמדנו כשמאחורינו הארמון ופנינו אל הים. "הם פה" אמר דנטה בשקט, אנחנו עומדים מקדימה- מרקו, דנטה ואני. כל שאר הלוחמים שלנו מאחור.
"אתם שתי תינוקות, אפשר לחשוב" מרקו אמר והוציא חץ, מדליק אותו ומכוון אותו בקשת שלו. "תלחמו למען מה שחשוב לכם ואני מבטיח- ננצח" מילותיו גרמו לי להביט לאחור, לארמון ולחפש בין החלונות את שמלת הזהב של איזבל, של אישתי.
פילוח החץ נשמע ומרקו הביט בו בקיפאון נוחת על הספינה הראשונה ומצית אותה.
"נו, לפחות אני התחלתי את המלחמה רשמית" הוא אומר בחיוך הזוי.
יוהן שרק והחיילים המועטים שנותרו נצבו עם קשתות בוערות "אש!" הוא שאג והחיצים שוחררו ויצרו אור אדום על שמי השקיעה.
"הוא הביא את כל הצבא שלו" אחיה הגדול של איזבל, אליסיו התנשם.
העפתי לעברו מבט רצחני. "עוף מהטריטוריה של-" חוד חנית גרם לי להדוף אותו אחורה והוא נחת בדיוק בינינו.
שאגות ברבריות קידמו את פנינו. נשמתי עמוק ושרקתי לגולדי. "רבותי. בואו נגן על מה שחשוב לנו!" קראתי כשהסוקוזים כבר עלו לחוף, חלקם כיבו את האש על הספינות, יש להם מספיק חיילים כדי לעשות את זה, מצבנו גרוע בהחלט.
"תגיד אחי, אני יודע שזה רגע מזעזע לומר את זה, אבל אני אוהב את אחותך" עקצתי את דנטה.
הוא שלח לי מבט רצחני. "תתפלל לסוקוזי שיהרוג אותך, כי אם לא אני ארצח אותך" הוא נוהם ושולח את החנית שלו בחזקה
החנית שיספה את גופו של אחד הלוחמים הראשונים.
"להתקפה!!" יוהן שאג ועלה על סוס שחור, כולנו הסתערנו לעבר החוף בחרבות שלופות חניתות באוויר.
הכל היה כל כך מטושטש, שיספתי גרונות וגולדי מעכה תחתיה חיילים רבים כל כך.
"תיזהר!" צעקתי לדנטה ויריתי חץ על אחד הסוקוזים שבא להסתער עליו מאחור.
הוא בתגובה זרק לי חרב כי את שלי איבדתי באיזה שהוא שלב.
ירדתי מגולדי ולחמתי כתף לכתף עם מרקו, משסף את הגופות בעוד מרקו יורה לעבר הספינות
ואז אני רואה אותה, אוחזת בחרבי המגואלת בדם ומבט רצחני בעיניה.
היא התקרבה ולא נתנה לי טווח מחשבה.
"לא!!" מישהו צרח בזמן שהדפה לכיווני את החרב. ואז קלטתי מה הלך פה.
אמא שלי רצחה בחרב שלי את הדוד שלי.
עיניו של יוהן נפערו והוא הביט מטה.
"לא!!!" צרחתי ושלפתי את הפגיון שלי, תוחב אותו לתוך ליבה של אימי בחזקה.
היא חייכה אליי בפרצוף השטני שלה.
"השגתי את המטרה שלי" היא מגחכת
"ומה הייתה המטרה המחורבנת שלך!?" שאלתי, דמעות טשטשו את ראייתי
"שהוא ימות" היא אומרת ומתחילה להלבין.
"תביאו רופא!!" שאגתי.
מרקו הניד את ראשו לשלילה. "הוא מת" הוא אמר.
הוצאתי את הפגיון מליבה המדמם של אימי ולא הרגשתי חרטה, אפילו לא לרגע.
"מה היא עושה פה?" ניקו שאל, גופו רועד והוא בקושי מתפקד על החרב.
"מי?" שאלתי בבלבול ומרקו החוויר.
הילדה הקטנה רצה כאחוזת מוות את כל שדה הקרב.
"אמור!" מרקו צעק אבל היא לא שמה לב אליו, היא שעתה קדימה וצנחה לצד יוהן.
"הוא מאבד דם!" היא אומרת וקורעת את חולצתו האדומה והספוגה בדם, חושפת את בטנו הקרועה.
"דנטה!" קראתי כאחוז הזיות, דנטה היה מוקף בחמישה לוחמים ונלחם כמו סופה, הוא היה סייף מצטיין אבל זה לא יעזור לו מול חמישה.
"תגן עליהם" פקדתי על אחד החילים בעוד אני ומרקו תפסנו את הנשקים והתחלנו לרוץ לקצה שדה הקרב.
"הם נסוגים" פתאום קלטתי, החיילים של הסוקוזי מתחילים לסגת במה שנראה כמעט היסטריה.
הכל היה כאוס, האבק הקשה לראות ונראה כאילו מישהו עשה עוד עשן בכוונה כדי להסתיר לנו את המצב, בקושי הצלחתי לראות מטר וחצי ממני.
כשהעשן התפזר אחרי דקות ארוכות הבנתי כמה דברים.
הראשון שכל הסוקוזי החיים, עד האחרון שבהם הגיעו לספינות שלא נשרפו עד התום. הם ברחו.
השני היה שדוד שלי מת.
והשלישי? רצחתי את אמא שלי ולא הרגשתי חרטה על כך, אפילו לא לרגע.
"כריסטיאן!" זעקה שבורה נשמעה, הסתובבתי במהירות וראיתי את איזבל רצה אליי במהירות.
תפסתי אותה בחיבוק רועד.
היא לפתה את פניי והחלה לנשק אותי. "אתה חיי" היא אמרה בשקט, מתנשמת. חייכתי אליה. "הבטחתי לך"
היא נישקה את שפתיי והבטנו לעבר האופק המדמם. "אתה המלך עכשיו.." אחד החיילים אמר בשקט.
הנהנתי בשקט ואיזבל התכווצה, היא הבינה מה המשמעות של הדבר.
הבטנו לאופק מלא העשן.
"בוא נחזור הביתה"
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
