"א- איזבל? רוצים אותך" אמאיה גמגמה וליטפה את ידי בעדינות.
אמאיה היא מעבר לבת הלוויה שלי, היא חברתי הטובה ביותר, אשת סודי והאדם שידע להכיל אותי בצורה הכי טובה... אחרי דנטה.
לא עניתי, ממשיכה לקבל מאה עגול ברחמים עצמיים.
גוף כבד התיישב על המיטה שלי, דנטה!. הרמתי את פני מהכרית וגיליתי את אבי, בלעתי את רוקי ולקחתי מטלית רכה וניקיתי כתם קטן על גב ידי, יושבת בשקט ומחכה למוצא פיו.
"איזבל... אני אמממ.." הוא החל להתגמגם, הוא לא באמת יודע מה לעשות איתנו, או איתי בכל אופן, הוא תמיד מגמגם, הוא לא בטוח בעצמו, הוא נראה כאילו הוא רוצה לברוח מהאזור שלנו ברגע ששיחה מתחילה עם אחד מצאצאיו. הוא מלך, לא אבא.
ככה לפחות אמא אומרת.
"את בסדר?" הוא שאל לבסוף.
אני בסדר? לא. "כן הוד מעלתך" אמרתי בשקט, ממשיכה לנקות את הכתם שלא יורד בידי.
"רק רציתי להגיד לך שם לא ברמה שלך, את הרבה יותר טובה מהם... את לא צריכה את הטיפשים הללו" הוא נשמע כאילו דקלם מדף כלשהו שהיה נעוץ בקיר מאחוריי, משכתי באפי והחנקתי יבבה.
"כן אבא" אמרתי בקול צרוד.
"את מורשית להגיד את שעל ליבך" הוא אמר בקול רשמי. לא אבא, אף פעם לא אבא.
"פשוט..." נתקעתי. "אף אחד לא ירצה אותי, איש לא ייקח פגומה! איש לא ירצה עול כזה על כתפיו, אני אישאר פה לנצח!" אמרתי וניסיתי לשלוט בדמעותיי.
אבי שתק, לא מכחיש או מאשר, פניו מזועזעות. אני דיי בטוחה שמעצם הרעיון שאישאר פה.
"אנחנו נגדיל את הטווח, נחפש נסיכים ממלכות אחרות, הם בטוח ירצו קשר עם ספרד" הוא מנסה לעודד אותי.
בדיוק. קשר עם ספרד, לא איתי. אני עמדה פוליטית על רגל עץ מטופשת!
"איזבל, מה את אומרת? את מסכימה?" הוא שואל אותי.
"כן" כאילו אוכל להגיד משהו אחר.
רציתי לבכות אבל שתקתי, מנגבת את הדמעות שהחלו לבצבץ. תתעשתי על עצמך! את איזבל נסיכת ספרד!.
"איזבל, אני חושבת שהעור שלך לא יכול להיות נקי יותר מזה" קולה העדין של אמאיה גאל אותי מייסוריי, הבטתי בידי כשהמטלית מזמן כבר לא לחה וגרמה לשריטות אדומות על עורי מרוב השפשוף החזק. "לכי לישון, תקומי רעננה בבוקר" היא הציעה ולקחה את המטלית מידיי הרועדות.
כשפקחתי את עיניי התרנגול עסק בשירת הבוקר שלו, אמאיה הכינה אמבטיה חמה ומלאת ריחות טובים, הנה משהו שמצליח לרומם את רוחי- מים חמים בריח וניל שידבק לעורי לזמן רב. ריח חופשי. שלא כמוני.
סיימתי את האמבטיה, אמאיה מושיבה אותי על דרגש ומחברת את התותבת לרגלי. חוסר אונים מוחלט. אני כלואה עם עוזרים ומשרתים שיבהלו מכל אפצ'י או מעידה קלה.
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
