"נקים כאן את המחנה שלנו ללילה" הכרזתי וכולם נעצרו באנחת רווחה והחלו לארגן שקי שינה ואוהלים מהירים, הנשים הלכו לרחוץ את ילדיהם במי האגם שהיה סמוך לאזור הכללי בליווי חמישה גברים משלנו למקרה הצורך.
"היא התעוררה?" שאלתי את מתיאו וירדתי מגב הסוס,
"היא בשלבים... היא הייתה עם כל ההריוניות על הכרכרה שהקמנו לא מזמן."
גיחכתי. כרכרה הייתה שם מקביל לשתי גלגלי עץ וארבעה קורות שחוברו יחד לשני סוסים. ישבו שם הנשים ההריוניות והזקנים או לחלופין הילדים הקטנים ממש, שני הסוסים הזקנים סחבו כמעט חמישים אחוז מאיתנו והייתי חייב למצוא תחלופה אחרת לשני אלו,
"אוקיי היא התעוררה" מתיאו אמר כששמענו אנקת כאב מאחורינו.
הסתובבתי באיטיות והלכתי אל ג'יזל.
"איך את מרגישה?" שאלתי כשניסתה להתיישב ואמור תמכה בה.
"כאילו יירו בי, אה רגע" היא אומרת ונועצת בי מבט זועם. "זה קרה!"
נאנקתי. "כמה זמן תזכרי לי את זה?" שאלתי והושטתי לה יד לעזור לה לרדת.
היא לא הושיטה לי את ידה חזרה. "לנצח" היא נוהמת ויורדת לבד מדרגש העץ, זעקה מרוסנת בקעה מפיה.
"ג'יזל!" אמור קפצה מהעגלה ורצה אליה, "אסור לך! הכתף שלך!" היא מטיחה בה.
כמה נשים התלחששו והרחיקו את ילדיהן מהאזור.
"אמור את אחראית עליה, כולם- להתכונן לארוחת ערב" פקדתי.
תוך עשר דקות ג'יזל נעלמה לגמרי מעיניי בתוך האוהל המאולתר של מייסון ללילה הקרוב וארוחת הערב התחילה להתבשל, הדליקו מדורה וסידרו סביבה אבנים, החסונים מביננו הרימו אבנים ענקיות וסחבו אותם לאזור המדורה, הם שמשו כשולחנות מאולתרים.
"אני מצאתי אותו!" צעק רינו
"אבל אני יריתי בו, תגיד לו מרקו!" צעק התאום שלו בן.
"מה קרה?" שאלתי וניסיתי להרגיע את שתי השדים הקטנטנים.
"מצאתי ציפור!"
"אבל אני יריתי בה!" הטיח אחיו.
"אבל בלעדיי לא היית רואה אותה!" צעק רינו.
נאנחתי והשתופפתי על ברכיי. "איפה הציפור?" שאלתי ובן הוציא אותה בין ידיו. "כל הכבוד בנים" אמרתי ופרעתי את שערות ראשם.
"אבל אני-"
"לא. שניכם ראויים להערכה" קטעתי את רינו. הם הביטו בי בבלבול. "רינו- אתה מוכשר בראייתך כשראית את הציפור, לא כל אחד היה רואה כזה יצור זעיר" אמרתי ורינו האדים בגאווה, מחייך חיוך מתוח וגאה. "ובן? וואו! עשית את זה עם הקשת שלך? לא הייתי מצליח בחיים לדייק ככה" אמרתי בחיוך ובן ניפח את חזהו הקטן בגאווה. חייכתי לשתי הילדים האלו. "תגידו לקטיה שתבשל לכם אותה, תחלקו בה רק שניכם" אמרתי והם הביטו בי בעיניים נוצות בהתלהבות ורצו למבשלת במהירות.
"היית כמעט אנושי" שמעתי את קולה מלגלג מאחוריי.
התרוממתי לעבר ג'יזל, מנער את האבק ממכנסי. "משתדל מאוד" גיחכתי.
"אתה טיפש" היא נוהמת בזעם. גלגלתי את עיניי.
"תהיי יותר יצירתית, אני מתחנן. תני איזו הקנטה אחת טובה שתעמיד אותו במקום" מתיאו אומר מאחורינו
"אל תתערב!" אמרנו אני וג'יזל יחד.
מתיאו חייך. "על זה לפחות אתם מסכימים."
"אנחנו לא!" היא אומרת ואני רק מחייך חיוך מטופש.
"באמת?" הרמתי גבה והנחתי את ידי על מותנה. "כי הרגע עשינו את זה."
היא תפסה בידי בחדות והצניחה אותי על הרצפה בחבטה. "אל תגיד לי מה עשיתי" היא אומרת כשאש בעיניה ומשחררת אותי, מתיאו שרק בהתפעלות.
אבל המוח שלי היה נתון במשהו אחר לגמרי. "את בסדר? היד שלך נפ-"
"תשחרר ממני מרקו! אני הולכת הביתה!" ג'יזל צועקת וכולם נעצרים במקומם.
הבטתי בה בלי לומר מילה. "בדיוק! אני לא כמו איזבל! אני אומרת לך לא! אני הולכת הביתה! אני אעשה מה שאני רוצה ואתה לא תשלוט עליי ובטח שלא תסמם אותי!" היא צורחת עליי.
בלעתי את רוקי. "היית פצועה" אמרתי בקור רוח.
"בגללך!! אתה פצעת אותי מנוול אחד!" היא ממשיכה להטיח בי בזעם.
"מה זו הצגה? תמשיכו הלאה" מתיאו אמר לכולם ולפתע כולם הביטו לכל כיוון חוץ מאלינו.
"תחזרי לאוהל של מייסון" פקדתי. היא פצועה ומבוהלת. היא צריכה עזרה.
"לא!" היא רועמת.
"תחזרי עכשיו לאוהל" הרמתי את קולי יותר ותפסתי בידה הבריאה.
"ומה תעשה? הא?" היא מתגרה בי.
הנחתי את ידי על מותנה הצמדתי את שפתיי לאזנה. "מה שהוא עשה, אני אסמם אותך ואעשה בך כרצוני" שתי לה והבטתי בעינייה הפעורות בפחד מזוקק.
לא ידעתי מה המנוול עשה, אבל זה היה קשור בזה שהיא לא רצתה הרדמה וצדקתי.
"אתה לא תעשה את זה" היא לוחשת ברעד,
"פתאום כל העוצמות נעלמו מה?" התגריתי בה כדי להסיח את דעתה.
היא תפסה בזקה בידי וסובבה את עצמה, בועטת בחזקה במפשעתי ומקפלת אותי כשאני צועק בכאב.
"אני הפסקתי להיות בובה חמודה" היא נוהמת ואני מטושטש מכאב, בקושי מצליח לנשום.
"הי! הי תרגיעי!, כמעט הרסת לנו פה את הקפטן" מתיאו אומר ותופס את ידה לפני שהכתה בפני ולאמיתו של דבר הודיתי לו, כי לא הייתי מסוגל לזוז בכאבים.
היא חיה, חיה פצועה ומבוהלת.
"אני אעזור לך ג'יזל. אני נשבע" לחשתי בכאב והתרוממתי על אף שגופי צרח במחאה.
"מה אתה עושה אחי? להביא לך מים?" מתיאו שאל בדאגה אמיתית.
הרמתיאת החיוך הכי זחוח שיכולתי להציג. "אני חושב שאנחנו מאחרים לאחר לארוחה,לא?" שאלתי והלכתי, מותיר אותם אחרי המומים.
---------
אני ממש מצטערת על זה שאני לא עונה, או שאני עונה באיחור.
אין לנו אינטרנט כבר שלושה שבועות ואני חיה על נקודה חמה שאין לי כמעט תמיד סו...
אני ממש מקווה שתשרדו את זה רק עוד יום יומיים😘
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
