אני אמרתי לא!✔︎

פרק 33- להודיע לחתן

נ.מ כריסטיאן.

"לך מפה כריסטיאן!! לך!!, תעזוב אותי כבר!!" איזבל צועקת עליי בפעם המאה.

נמאס לי, אני כבר לא מסוגל. עשיתי הכל כדי שזה לא יקרה, אני כבר על הסף. היא שלחה בי מבט אטום.

מבט של 'תעזוב אותי, אני לא מכירה בך.' ופה נשברתי. כל כך כעסתי עליה, היא לקחה את הלב שלי, שיחקה בו כמו גומי ושברה לי אותו לרסיסים. "את תסיימי את חייך לבד, וזה מגיע לך!!בגלל שאת אדם שטחי! אנוכית! ולא אמינה! את גורמת לכולם לחשוב שאת המסכנה, אבל את שטן! מפלצת!" צעקתי מדם ליבי.

איזבל הביטה בי קפואה, לא ברור מה מתחולל בתוכה.

יצאתי בסערה מחדרה, טורף את שערי בחזקה, ליבי משתולל בפראות.

מה עשית טיפש אחד?! למה אמרת את זה?!

"כריסטיאן?" כריסטינה באה אליי. שערה אסוף בקפידה כראוי למורה.

"המורה כריסטינה" אמרתי ברשמיות ובלי צל של חיוך. "צריכה ממני משהו?" שאלתי בקור.

כריסטינה נרתעה מהקול שלי. "אתה בסדר?" היא שואלת.

צחקתי במרירות. "אני נראה לך כמו אחד שהכל איתו בסדר?!" שאלתי בכעס, לא היה אכפת לי להוציא אותו על כריסטינה מסיבה אחת.

היא אחת מאיתנו. היא גם מורדת. היא מתחזה למורה כדי להשגיח על הכל מקרוב וכדי לעזור לניקו בעת צרה. אבל כשאיזבל ואני התחלנו לצאת היא שמרה בעיקר על איזבל, היא לקחה איתה את רוב השעות כדי שמורים אחרים לא יהרגו אותה.

וכן. כריסטינה לא הייתה אפילו קצה הקרחון מבינת אמא שלי.

נשפתי אוויר ברעד. "דבר איתי ילדון" היא אומרת בקול רך.

"צעקתי על איזבל" אמרתי, אדום מבושה שבכלל העזתי לעשות את זה. כריסטינה לא ענתה ונשבר לי מהכל, עזבתי אותה והלכתי לאורוות.

"נסיך הכתר של איטליה ואשתו הגיעו לכבוד החתונה" בא שליח במהירות כשבדיוק עליתי על גולדי.

"נהדר, מה דעתך להודיע את זה לחתן?" שאלתי בעוקצנות.

השליח שתק ואני דהרתי משם במהירות. אחותה של איזבל הגיעה, למה זה ממלא אותי הקלה?. לא אכפת לי.

היא לא רוצה אותי, היו לה שלושה חודשים שבהם אפילו לוסיה ניסתה לדבר איתה. היא התנתקה מכולנו. גם מניקו... הוא קיבל את זה קשה מאוד.

דהרתי במהירות, רציתי לשכוח, רציתי לזכור, רציתי לברוח, רציתי לחזור. רציתי את איזבל אבל גם לא יכולתי לסבול את הכאב הזה עוד.

ירדתי מגולדי באמצע שדה נטוש, הכל יבש, הכל כל כך חדגוני בלעדייה.

תפסתי בשערי בכאב, דמעות מחורבנות עומדות לפרוץ בטיפשות מעיניי.