"איפה היית?!" ג'יזל מושכת אותי ברגע שיצאתי מהחנות, לא עניתי. הבטחתי ללוסיה שלא אספר לאיש על המקום הזה. מסתבר שהממשל לא אוהב אנשים שמחים ואוכל טעים. כי זה בדיוק מה שהיה שם.
הגענו חזרה לפתח המרתף ועברנו את המטבח, בסופו של דבר הגענו לחדרי ופשטתי את השמלה המלוכלכת מזיעה. "נו, אז איך היה?" אמאייה שאלה בעיניים נוצצות.
"היה... חופשי" אמרתי. נזכרת בכריסטיאן שנעלם מיד אחרי שדיבר איתי, לא מצאתי אותו שם גם אחרי שעה ולבסוף חזרתי עם לוסיה.
אמאייה חייכה ועזרה לי להיכנס למים הנעימים וניקתה את גופי. "אני שמחה עבורך, מסתבר שמאוד קל לשכנע אנשים שאת חולה בגלל הפרשי האקלים" היא ציחקקה לעצמה בעוד ג'יזל מנקה את השמלה.
"תודה שלקחת אותי ג'יזל" פניתי אליה והיא רק נעצה בי מבט מוזר, למדתי לא להילחם בזה, היא תיפתח לבסוף.
ביימתי להתארגן ולהתנקות, חוזרת לשמלת הזהב האהובה עליי, כתר עדין עיטר את ראשי ופיזרתי את שערי להתייבש באוויר.
סיימנו את ארוחת הערב וסיפרתי להן על חוויותיי, משמיטה את החלק של כריסטיאן
זה היה אישי מידיי..
קמתי לקולות ציוץ הציפורים, התארגנתי במהירות.
"אני יוצאת לטייל מעט.. בבקשה תגרמו לשומרים להשאיר אותי לבד" אמרתי לבנות והן הינהנו. אמאייה ליוותה אותי לחצר.
"אוכל לשאול את הסוס שלך אדוני?" שאלתי את איש הסוסים.
כאילו אלוהים צוחק עליי קטרינה הגיעה מאחוריי. "נסיכה. לא. רוכבת. על. סוסים" היא אומרת בכעס. בלעתי את רוקי.
"סליחה" אמרתי ופניתי להסתובב באחו לבדי, ההליכה הקשתה עליי מעט אך המשכתי לצעוד לעבר קצה הצוק, יש שם אבן גדולה ועץ ענק המטיל צל לנוף הימי. מקום שקט שמתאים בדיוק למחשבות הרבות שלי.
צליל פרסות סוסים נשמע מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את הסוס היפיפה שראיתי בחיי, סוס לבן אציל, שערו הארוך נופל לצידו ונע בין גווני הזהב והלבן הסוס פשוט נראה מושלם.
הבטתי ברוכב הסוס, טוב.. במה שהקיף אותו בכל אופן, שריון אביר כסוף וקסדה שגילתה לעולם רק את עיניו הבהירות.
"גברתי... תרצי שאקח אותך למחוז חפצך?" הרוכב שאל.
"זה בסדר" אמרתי בשקט, אסור לי לעלות על הסוס.
"את לא רוצה שאקח אותך?" הוא שואל. הו, אני רוצה. אבל אין לי בלקסיקון את המילה לא. אז המשכתי לשתוק.
"את רוצה ללכת רגל?" הוא שואל.
"כן" אמרתי, מודה לאלוהים שהוא שינה את שאלתו, הוא נשמע נחמד כל כך.
"אז גם אני אלך איתך, עד שנגיע" הוא אומר וקופץ מהסוס, אוחז במושכות ומוביל אותו אחריי.
המשכנו לכת בשתיקה, אוקיי זה הדבר הכי חמוד שעשו עבורי אי פעם. בכל ימיי חיי.
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
