בשלושת השבועות האחרונים היינו בדרכים, מתקדמים לאיטנו אבל לראשונה זה כמה שנים האנשים שלי הרגישו מוגנים.
בן סיפר לכל מי שרק יכל על ג'יזל וחבורת הזאבים הלבנים שלה, ג'יזל נהייתה מושא הערצה והזאבים לחיות מחמד חמודות לשבט ואריות צמאי דם לפולשים. כאילו היה להם אפשרות בטבע שלהם להבדיל בין ידיד לאויב, מבחינתי זה היה מדהים.
מה שלא היה מדהים זה היחסים שלי עם ג'יזל, אני ניסיתי לגרום לה להביט בי. תחילה היא שיחקה מולי חם- קר ולאחר מכן רק קר- קר.
היא הייתה יוצאת מהאוהל כשהייתי נכנס, מחליפה מקום כשהייתי בא לשבת לידה, יוצאת מהמעגלים סביב המדורות ומתעלמת כשהייתי קורא לה.
הייתי נואש לקרבה שלה, לצחקוקים העדינים וההערות שאמורות לפגוע בי.
אבל היא בחרה בשתיקה, ומתיאו לא הקל על המצב. "ג'יזל בסוף תשתכנע שאתה הפלצן מספר אחד שלה, אני מבטיח" הוא ירד עלי בפעם המיליון כשיצאנו לסיור סביב המחנה.
אנחה ששמרתי בבטני זמן רב פרצה החוצה לאוויר הלילה.
"תעז לחזור על זה והידיים שלך יצאו לטיול לילי, ובלי מה שאמור להיות בדרך כלל מחובר אליהן!" מתיאו נהם. הבטתי בו בבלבול.
"מרקו כרוז לא נאנח! מרקו כרוז לא מוותר! מרקו כרוז משיג את הבחורה! והכי חשוב- מרקו כרוז הוא האדם הכי חזק ונחוש שאני מכיר." הוא אומר ועיניו יורות גיצים חורכים.
הרמתי חיוך ואנרגיה התמלאה בחזי. "מה הייתי עושה בלעדיך תגיד לי?"
מתיאו משך בכתפיו ושלח חתיכת בשר לזאב שעמד בקרבת מקום. "כנראה מתאבד, פרט שולי" הוא עוקץ.
"כן.. כנראה" הסכמתי איתו בחיוך.
"איך הולך לך עם קייטי?" שאלתי אחרי כמה דקות של שתיקה
פניו של מתיאו קדרו והמסכה השובבה התנפצה, במקומה מצאתי אדם שבור.
"קרה בניכם משהו?!" שאלתי בדאגה עמוקה לחברי הטוב.
מתיאו נשך את שפתיו. "עזוב את זה. תתמקד בבחורה שלך" הוא מסתייג.
תפסתי בחזקה בידו. "אני אח שלך, דבר איתי."
שכבת דמעות עמדה בעיניו של מתיאו. "היא חולה אחי. ממש חולה" הוא אומר והדמעות פורצות מעיניו.
הבטתי בו המום, הוא היה שבור. קייטי היא כל חייו.
לא ידעתי מה לעשות. "דיברתם עם מייסון? הוא בדק אותה?" שאלתי
צחוק מריר פרץ מפיו. "מייסון אמר לנו שזו מחלה חשוכת מרפא, הוא היה בכל העולם והוא לא ראה מישהו שמצליח לצאת מזה" הוא אמר וכולו התכווץ.
"ממה זה נובע?!" שאלתי בלחץ.
מתיאו לפת את אצבעותיו עד שהלבינו. "ממה זה?" שאלתי שוב.
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
