שתיקה כבדה השתררה, כריסטיאן נראה המום.
"את.. מה?" הוא נראה כל כך מבולבל.
"אני לא רוצה כריסטיאן" אמרתי בציוץ.
כריסטיאן הביט בי, מבטו פצוע. כמעט הרוס. "אז אני מחליף שאלה" הוא אמר אחרי כמה דקות בקול מחוספס.
הרמתי את עיניי אליו בשקט והנהנתי בלאות. "למה?" השאלה חותכת אותי כמו אלף סכינים.
"כריסטיאן לא, אני-"
"מישהו מאיים עלייך? אני נשבע שאנ-"
"כריסטיאן די.." התחננתי.
"אני אעזור לך, אני מבטיח" הוא אמר.
"די, תפסיק" אמרתי בתחינה כשהוא לקח את ידי.
"את מפחדת ממני?" הוא שואל, לא מרפה ממני.
"כריסטיאן.. תעזוב" אמרתי בלחץ.
"אם את לא מפחדת ממני אז ממי?" הוא ממשיך.
"כריסטיאן- די!!" צעקתי פתאום, תולשת את ידי ממנו ומתרחקת.
כריסטיאן נראה אבוד. "א- אני מצטער" הוא אמר בשקט, מרגיש מושפל כל כך.
בלעתי את רוקי, לא מתקרבת אליו. "אני לא רוצה" לחשתי שוב.
כריסטיאן הנהן. "אני מצטער" הוא אמר, מרים את מבטו המושפל אליי. "אני.. אני דפוק" הוא אמר.
הנהנתי. "ממש דפוק" אמרתי.
הוא טרף את שערו בידיו. "תראי.. לגבי ז-"
"וממש ממש טיפש" המשכתי והוא מסמיק. "וקצת מבולבל" אמרתי באנחה וחיבקתי אותו.
כריסטיאן קפא כשידיי נגעו בו, רק אחרי כמה שניות הוא התעשת על עצמו וחיבק אותי חזרה, קובר את ראשו בשקע כתפי. "אני אוהב אותך איזבל"
נשמתי עמוק. "גם אני אוהבת אותך" אמרתי בחזרה.
"אבל את לא תתחתני איתי עכשיו, נכון?" הוא שואל, לא זז מהחיבוק המוזר שלנו.
"נכון" השבתי בשפתיים רוטטות והוא נאנח.
נשארנו חבוקים ככה עוד כמה דקות כשבסוף כריסטיאן שחרר אותי, מנשק את מצחי. "אנחנו צריכים לחזור לארמון" הוא אמר והנהנתי בלי מילים.
כריסטיאן שרק שריקה ארוכה ומוזרה, הסוסה הזהובה דהרה אלינו באצילות, פערתי את עיניי בהלם. "איך- אבל- מה-"
כריסטיאן צחק. "היא הייתה כמה מטרים מפה, והשריקה זה אחרי שנים של אימונים" הוא אמר והעלה אותי על גבה של גולדי, עולה אחריי וגבי נצמד לחזהו השרירי, תודה לאל שהוא לא רואה שאני מסמיקה.
התחלנו לרכוב בנעימות עד הארמון, גולדי הייתה סוסה קלה לרכיבה ומתוקה למדיי, כריסטיאן פיזם איזה שיר לא מובן. "תשיר בקול" ביקשתי.
כריסטיאן חייך. "את מה?" הוא שאל.
"את מה ששרת עכשיו מצחיק אחד" אמרתי את המובן מאליו.
"זה טיפשי" הוא היסס,
נישקתי את לחיו. "אני אוהבת שאתה טיפשי." אמרתי
כריסטיאן נשם עמוק. "אל תצחקי" הוא אמר.
חייכתי. "מבטיחה" אמרתי והצמדתי את ראשי לחיקו.
הוא כחכך בגרונו והחל לשיר בקול מהוסס. "רקדי איתי תחת הכוכבים" הוא החל. "הישארי איתי עד שייגמר האוויר" גולדי המשיכה ברכיבתה האצילית לעבר השקיעה. "הישארי איתי בדממה הזו נשקי אותי בשפתי ונלך" כריסטיאן ממשיך וקולו נעשה יציב יותר בכל רגע, הטירה כבר נגלית לעינינו בקושי. "אמרת שלא אפסיד אותך אך אינך יודעת לחזות את העתיד, אז בואי נאט כאילו מעולם לא עזבת" הוא ממשיך וליבי נעצר.
הוא כתב את השיר הזה... עליי.
"אז אם מעולם חשבת לעזוב בלעדיי, אני רק צריך שתדעי" הוא נושם עמוק ועוצר את גולדי ומסובב אותי אליו במהירות.
"שאת.. היחידה שאני אוהב לנצח, אני חייב לספר לך" הוא שר בקול מלאכי ואני נמסה לחיבוקו
"את, אם זו לא את זו לא אף אחת..." הוא ממשיך ומלטף את פניי. "אם תסתכלי לאחור בחיי תביני שאת הבת היחידה שאוהב לעולם.. כן, את! אם זו לא את זו לא אף אחת..." הוא מנשק את שפתיי. "לא אף אחת" הוא מסיים כשדמעות מרטיבות את עיניי וצווארי קבור בחזהו הרחב.
"אני אוהבת אותך" לחשתי, כריסטיאן לא ענה, הוא הצמיד אותי אליו לחיבוק ביד שמאל וביד ימין התחיל להניע את גולדי חזרה אל הטירה.
"אתה תהייה שליט מדהים" לחשתי.
"אני לא אהיה המלך איזבל" הוא אמר.
הרמתי את מבטי אליו. "אני יודעת" אמרתי וליטפתי את זיפיו הקטנטנים שהשוו לו מראה צעיר.
"אז.. לאיזה מנהיג התכוונת?" הוא שואל בבלבול.
הנחתי את ידי על צד החזה הימני שלו. "שליט על הלב שלי" אמרתי והנחתי את שפתיי על שלו.
המשכנו לרכוב בשקט עד ממש כמה מטרים מגבולות הארמון, כריסטיאן הוריד אותי מגולדי ונתן לי חיבוק פרידה.
"אסור שאיש ידע.. לפחות לא עד שנסדר את זה, בסדר?" הוא שואל ומלטף את לחיי.
מה אני הולכת לעשות עכשיו?
אם רק אתן לכריסטיאן סימן הוא ייקח אותי לאישה באותו הרגע, ובאותה הנשימה תפרוץ מלחמה בין ספרד לליכטנשטיין.
למה החיים שלי כל כך מסובכים?
למה אני לא יכולה לשבת בשקט על הכיסא ולדעת שיהיה בסדר?
למה אני לא יכולה לקום בבוקר בלי חשש לגבי היום שמצפה לי?
למה אני כל כך מבולבלת?
הנהנתי בחיוך קטן. "להתראות שליט שלי" לחשתי בזמן שהוא עלה על גולדי ורכב לעבר הארמון, ידי שלובות על ליבי ואני מרגישה כל כך... מפוחדת.
-------
(הגרסה האהובה עליי לשיר נמצאת למעלה)
(וכי אני מתוקה אז שתי פרקים ברצף!)
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
