נ.מ מרקו
ג'יזל נשמה כמה נשימות ארוכות שהרגיעו את קצב פעימות ליבה ולאט לאט הפכה נשימתה סדירה
הבטתי בנוף הפראי והיפיפה שלנגד עיניי, ואז הבטתי בג'יזל.
היא היתה הנוף הפראי הכי יפה שראיתי חיי.
הרמתי אותה בזרועותיי וחיכיתי רגע כדי לראות שלא הערתי אותה.
עם המזל ברווז שלי מסתבר שהערתי אותה. היא פקחה שתי עיניים מבוהלות ומטושטשות.
"תחזרי לישון" אמרתי ושמתי עליה את מעיל הפרווה שלי, קר בלילות וחם בימים. האכזריות של מאמא טבע.
היא לא הפסיקה להביט בי ונאנחתי תוך כדי הליכה לעבר כולם. "תגידי את זה כבר"
"אל תיתן לו לפגוע בי מרקו, אני לא עשיתי לו כלום" היא לוחשת בקול צרוד וסדוק.
"הוא לא יפגע בך, איש לא יפגע בך כשאת איתי" אמרתי בקול בטוח.
ג'יזל נשכה את שפתיה. "אני מצטערת"
לא הגבתי לה, הייתי עסוק בלנווט אותנו חזרה למדורה הגדולה.
קול מנגינה עליזה משך אותי למקום הנכון ותוך כמה דקות הגענו למחוז חפצנו, שניה לפני שיצאנו מסבח העצים הורדתי את ג'יזל מידיי.
"תודה, על הכל" היא אמרה. ליטפתי את פניה בעדינות.
"מרקו.. לא" היא לחשה כשקירבתי את שפתינו.
"רק אחת, אחת וזהו" הבטחתי בייאוש.
ג'יזל נענעה בראשה לשלילה. "אני רוצה להמשיך לשנוא אותך מרקו, בבקשה" היא התחננה.
"אני לא אתן לך, את בסוף תתאהבי בי," עניתי ויצאתי למעגל הריקודים.
זו הייתה המסורת שלנו, כשהיינו עורכים ארוחה משותפת הייתה אחריה גם הרקדה.
גברים ונשים, זקנים, ילדים ותינוקות. כולם רקדו יחד לצלילי החליל והתזמורת שלוותה אחריו.
"מרקו! מרקו תרקוד איתי!!" קאסינה הקטנטנה, בקושי בת שלוש רצה אלי באושר.
חייכתי והרמתי אותה על זרועי השמאלית ובידי הימינית לקחתי את ידה והרמתי אותה גבוהה.
נכנסנו לתוך המעגל שנעצר ועמדתי.
המנגינה פרצה כמעט מיד ואיתה מחיאות הכפיים הרמות, הסתובבנו וצחקנו, הרמנו את המורל של כולם.
כשהמנגינה הראשונה הסתיימה עשינו חלופה, הנערה הבאה הגיעה אלי וקאסינה עברה אחורה לאחיה הגדול.
אלי נצמדה מריה, נערה בת שמונה עשרה שהצטרפה אלינו לפני חמש שנים עם אימה, והמנגינה החלה.
התחלנו להסתובב, הנפתי אותה באוויר כמו כולם ברגע הנכון וכשנחתה הצמדנו כפות ידיים. עיניה הכחולות נצצו אלי בהתרגשות ולרגע אחד ראיתי אותה, את שערה הכתום ועורה החלבי.
חשבתי שראיתי את ג'יזל.
נאנקתי כדי לצאת מהפנטזיה שלי, ג'יזל לא תרקוד איתי לעולם.
"סליחה מריה, אך אפרוש.." אמרתי באי נעימות ונישקתי את כף ידה, יוצא מהמעגל שהחל להסתחרר כעת ביותר מהירות.
"איפה היא?" פניתי למתיאו במהירות.
"ממכחמהכ" הוא ענה.
נאנחתי והוצאתי את לשונו מקייט- החברה שלו.
הוא גנח בתסכול. "היא חזרה ליער" הוא פירש וחזר להתלטף עם קייט.
"יער?!" אמרתי בשקט.
לא טוב, לא טוב בכלל.
כשבאתי להרים את הקשת ואשפת החיצים שלי הופתעתי לגלות שהם לא שם. וגם לא צלחת הבשר שלי.
ג'יזל מה עשית?
רצתי לתוך היער בטירוף. "ג'יזל!! ג'יזל!!" צעקתי בבהלה.
היא לא תשרוד ביער, לא עם האוכל. החיות יקלטו אותה מקילומטרים!.
לפתע נשמע פילוח חץ באחד העצים ובקצהו הייתה נעוצה חתיכת בשר אייל שצדנו קודם וזיהיתי אותה מצלחתי.
"ג'יזל? את פה?" שאלתי בלחש. למה היא ירתה את הבשר?.
התקדמתי באיטיות ושמעתי רגלים רצות, הלוך וחזור, הלוך וחזור לפי קולות החיצים שנורו.
"קדימה! מהר יותר!" שמעתי את קולה של ג'יזל מתנשף.
נאנקתי וניערתי את הפירושים המלוכלכים מראשי.
עמדתי במרחק עשרה מטרים ממנה, היא לקחה עוד חתיכת בשר מהצלחת ונעצה אותה בחץ, מרימה אותו במיומנות למרות ידה הפצועה.
"מוכנים? היכון.. רוץ!" היא אומרת ומשחררת את החץ.
טפיפות רגלים נשמעו במהירות חיתית ואחריהן שקט.
"מי זה היה?" שאלתי והתקרבתי.
ג'יזל זעקה בבהלה ותוך חמש שניות הוטחתי על הקרקע וגרגור צווחני נשמע באזני.
"תפסיק! די!" ג'יזל אומרת בפחד.
חיות, והן מאיימות על ג'יזל.
תוך כמה שניות בעטתי את החיה הכי רחוק שאפשר ממני ונעמדתי.
לא ציפיתי לראות את מה שראיתי.
ג'יזל רצה לעבר ה.. חיה?
"פגעת בה!" היא מטיחה בי בהאשמה וכורעת ברך ליד שק העור הלבן.
"פגעתי בה? את רצי-" ואז המילים חלחלו. "בה?! זו בת?!" שאלתי בהלם כשהפרווה הלבנה התרוממה באיטיות.
הפעם לא הייתי שאנן, תפסתי את החץ הקרוב ומתחתי אותו על הקשת. "תתרחקי!" נהמתי וכיוונתי את החץ לבין עיניה של החיה.
"אני מתחננת מרקו, עזוב את הזאבה לנפשה!!" היא צועקת ואני מביט בה בהלם. "מ- מה?" היא שואלת באי נעימות, מביטה אחורה וקופאת.
שלושה זאבים לבנים כשלג יצאו צבין הסבכים והחלו להתחכך בשמלתה הירוקה של ג'יזל וגרגרו בחמידות יש לציין.
"אל תפגע בהם מרקו.. אני אוהבת אותם" היא מבקשת ממני. שאלוהים יעזור לי עם היופי שלה.
"גם לא התכוונתי" נשפתי אוויר והצמדתי את שפתי על שלה.
--------
האינטרנט לא יחזור נורמאלי עד יום שני... אני ממש מנסה להעלות פרקים ברמה שאני במסיבה של חברה וזה מה שאני עושה!!😯
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
