עלו שני פרקים היום כי ככל הנראה מחר אני לא אהיה זמינה
----
אני אמרתי לא.. אני אמרתי לא. אני אמרתי לא!
הרגשתי שכל העולם נעצר, הים מפסיק לגעוש, ציפורים לא מצייצות, העשב לא מרחש, האנשים לא זזו, והחיות נרתמו גם הם למשימה.
נשארנו יחידים בעולם.
הבטתי בעיניו הבהירות של כריסטיאן, הן התקרבו אליי באיטיות ונעצרו מילימטרים ספורים מפני שלי.
"כ- כריסטיאן" אמרתי בקול חלוש. "אי אפשר" לחשתי כמעט בלי קול.
"מה את רוצה?" הוא שואל.
"אני מאורסת כריסטיאן" אמרתי בכאב. "אני לא אוכל להיות איתך"
"את רוצה אותו באמת?" הוא שואל אותי.
שתקתי. אני לא רוצה אותו. "לא. אני לא רוצה אותו" אמרתי בשקט.
שפתיו של כריסטיאן הגיעו לשלי, עדיין לא עושות שום צעד, רק מרפרפות, נשימתי נעתקה.
נשמתי עמוק ו... הצמדתי את שפתיינו.
שפתיינו נעו בתיאום מושלם, הרגשתי את טעם האורנים בין שפתיו, דומיננטי וכובש.
התנתקנו אחרי שהגענו למסקנה שאנחנו בני אנוש ושאנחנו צריכים אוויר. התנשפנו והצלחתי לגרום לעיניי לפגוש בשלו.
"כריסטיאן..." אמרתי בקושי לשפתיו.
ישבנו על קצה הצוק במשך שעות, עד שקיעת השמש, סיפרתי לכריסטיאן על הדרך לפה, על ג'יזל, על צבע הזהב שאני אוהבת, על אחיי והוא סיפר לי על מסעותיו, על חבריו לגדודים, על משפחתו,
"אני חושב שכדאי שנחזור" הוא אומר ומלטף את שערי.
הרמתי את ראשי מחזהו. "אתה בטוח?" שאלתי באכזבה.
כריסטיאן הנהן. "אני צריך לחזור הביתה ומסוכן לרכוב בחושך." הוא מסביר ועוזר לי להתרומם.
"כריסטיאן.. מה אתה עוש-" גופי הונף וצרחתי בבהלה כשנחתי על גב הסוס היפיפה. "מה אתה מתכנן-"
כריסטיאן עלה מאחורי על הסוס ולקח את המושכות, חזו נצמד לגבי וידו האחת תופסת במותני, ידו השנייה על המושכות.
הוא התחיל ברכיבה איטית כשאני מביטה סביבי וקולטת שאני על סוס... על סוס אמיתי!!.
רציתי לבכות מאושר, כריסטיאן נישק את רקתי בחיוך. "תיצמדי בחלקך הקידמי לגב הסוס, זה יגרום לזה להיות יותר אמיתי" הוא מציע וכך אני עושה. "דיו!" כריסטיאן אומר והסוס מזנק במהירות, אני די בטוחה שאם הייתי למעלה הייתי עפה לכל הרוחות, אבל כריסטיאן שומר עליי.
הוא נתן לי תחושה כל כך בטוחה בשניות ספורות.
הסוס האט משמעותית את הקצב והרגשתי את ידו של כריסטיאן מרימה אותי בעדינות, הרמתי את עיניי ושדה פרחים ענק נגלה לפני.
"זה... זה מדהים" אמרתי, נשימתי נעתקה. הסתובבתי אל כריסטיאן ונישקתי את שפתיו באריכות.
כריסטיאן התנתק ממני וירד מהסוס, מוריד אותי אחריו.
"אמרת שאנחנו ממהרים" אמרתי בבלבול. כריסטיאן חייך והושיב אותי על חלקת עשב ירוק ובריא.
"חכי פה רק רגע" הוא אמר ונעלם.
הוא חזר עם זר פרחים צבעוני וססגוני. "מה זה?" שאלתי, סמוקה.
הוא התיישב ליידי והחל לקלוע מהזר היפיפה כתר פרחים ויש לציין שהוא עשה זאת במיומנות רבה.
הבטתי בעבודת ידיו הזריזה, המיומנת והמיוחדת.
זה היה נראה מדהים, הוא סיים לקשור את הפרח האחרון ויצא כתר פרחים יפיפה, הוא הניח אותו על ראשי ופיזר את שערי לשני הצדדים.
"ככה תזכרי שאת נסיכה, לא משנה מה יגידו לך וכמה ינסו להוריד אותך" הוא אומר ומלטף את לחיי.
בלעתי את רוקי. איך הוא יודע?
"איך אתה יודע?" שאלתי.
"יודע מה?" הוא שאל, מבולבל.
"איך אתה יודע שאני נסיכה?" הרמתי את עיניי אליו. הוא ידע מההתחלה. הוא עשה תחבולות.. הוא-
"איזבל.. את סיפרת לי שאת נסיכת ספרד" הוא צוחק.
הבטתי בו בתמיהה לרגע והתחלתי לציוק כשנזכרתי שאכן סיפרתי לו
חיוך נפרש על שפתיו. "נסיכה נסיכותית" הוא אמר בשלווה. בחור אחר שהיה מגלה את זה היה מתחרפן ובורח. ועוד כשאני מאורסת.
"אתה לא מפחד?" שאלתי ואנחתי את ראשי על חזהו.
"אין לי ממי" הוא אומר בחיוך ומרים אותי על ידיו, צחקקתי בבהלה והוא שם אותי על הסוס ששמו מסתבר לא פחות ולא יותר מסוס המלחמה האדיר והמפחיד גולדי.
המשכנו את הרכיבה חזרה הביתה כשלפתע הרגשתי את ידו של כריסטיאן משחררת חתיכה מכתר הפרחים שעל ראשי.
פיתאום לא הרגשתי יותר את אחיזתו של הכתר על ראשי, הבטתי לאחורי וראיתי את הפרחים נסחפים באוויר לעבר השקיעה, המראה היה מדהים.
לבסוף כריסטיאן האט את הקצב עד שנעצר כחמישים מטרים ממקום מגוריי.
הוא הוריד אותי מגולדי וקשר אותה לעץ הקרוב. התחלנו ללכת ברגל את המטרים הספורים שנותרו.
"זו הפעם הראשונה שרכבתי על סוס" אמרתי לכריסטיאן בגלוי לב.
"יהיו לנו עוד פעמים רבות" הוא אומר ובודק שאין איש ומנשק את שפתיי. "אל תתני לאיש להחליט עבורך על מה את אוהבת לעשות" הוא אומר.
הנהנתי וחיבקתי אותו, כמעט נכנסתי לביתי כשראיתי אותו כבר על גולדי והוא בדרך אליי, כנראה ביתו באזור.
"כריסטיאן?" תפסתי אותו כמה שניות לפני מיקומי, מסמלת לו לבוא.
הוא הגיע ונעצר מולי. "למה אמרת שאין לך ממי לפחד?" שאלתי אותו.
כריסטיאן חייך. "זה לא משנה" הוא אמר.
"לי זה כן" אמרתי, שוקלת אם להרוס בכוונה את הרגל כדי שיגע בי שוב.
כריסטיאן נאנח. "אף אחד לא יכול להפחיד את נסיך ליכטנשטיין בתוך ממלכתו" הוא אמר וירד מגולדי
ליבי נדם.
כריסטיאן גם בן מלוכה.
תפסתי את פניו ונישקתי את שפתיו.
אולי... אולי עכשיו יהיה לנו סיכויי אמיתי להיות יחד
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
