קמתי בשעת בוקר מוקדמת, עוד כשהשמש החלה לעלות על פני השמים ולתפוס את מקומה,
יצאתי מהאוהל, יורד אל הנהר הקרוב. הכל במחנה דומם, כולם ישנים.
פשטתי את בגדיי ונכנסתי אל המים הקרירים, מכניס את פניי פנימה כדי להתעורר מעט יותר.
מתחתי את ריאותיי עד קצה גבול היכולת, נהניתי מזה, מההרגשה שאני חי על הקצה.
זה גרם לי להרגיש חיי, חופשי מכל.
ריאותיי צרבו בכאב וזה סימן לי שיש לי רק עוד כמה רגעים כדי לעלות למעלה לפני שאאבד הכרה, וכמה שאני חמום מוח- אני לא מתכוון לאבד הכרה בתוך נהר כשכולם ישנים, הוצאתי את ראשי מהמים וינקתי אוויר לריאותיי.
ואז איבדתי את הנשימה, ולא בגלל המים.
דמות קטנה ויפיפייה התרוממה בתוך המים, מים כיסו את גופה כמעט עד כתפיה, עורה חלבי וזוהר וכשעיינה הבהירות פגשו בי... הבנתי שנדפקתי חזק.
היא הייתה עוצרת נשימה, שיערה הערמוני היה ניגוד מוחלט לצבעיה שיצרו הרמוניה של שלמות ו-
"אתה רוצה חתימה? או שאצא לגמרי מהמים כדי שתוכל לבחון אותי טוב יותר?!" ג'יזל נוהמת בכעס מולי.
יאפ, מכה מתחת לחגורה. אני מהופנט לגמריי ממנה.
כחכחתי בגרוני והסטתי את מבטי ממנה. שתיקה מביכה השתררה.
"היית המון זמן מתחת למים, לא ראיתי אותך" היא ממלמלת.
"את פצועה.. את לא אמורה לזוז מהמיטה" נזכרתי לפתע.
"אתה כמעט מתת!" היא לא וויתרה, מבטה צועף בזעם.
"אני בסדר! את זו שלא אמורה להיות פה!" אמרתי ושקלתי אם להתקרב אליה.
"אני יודעת להסתדר תודה!" היא נוהמת בכעס. "עכשיו תסתובב כדי שאוכל לעוף מפה" היא כועסת.
הבטתי בה, "אני חושב שלא חכם להוריד ממך את העיניים" אמרתי ואז כיווצתי את גבותיי. ברצינות מרקו?!
ג'יזל התקרבה אלי בזעם וסטירה הגיעה לפני במהירות. "חתיכת אגואיסט! שחצן! גולם!" היא צורחת עליי ועיניה הכחולות נוצצות בזהם טהור.
תפסתי בידה לפני שהגיעה שוב לפניי והיא התכווצה. "את פוגעת בעצמך" אמרתי, חוזר לקור שלי.
"אני בסדר!! תעזוב אותי מרקו!!" היא צועקת ובידה הבריאה והלא תפוסה חובטת בחזי החשוף, מים משפריצים לכל עבר.
תפסתי בידה השניה והיא התנשמה בכבדות. "תן לי ללכת מרקו" היא אומרת בקול שקט ובכל זאת- מפחיד. "עכשיו!" היא מתחרפנת ולפתע היא השתתקה לגמריי, הבטתי בה ועיניה התגלגלו אחורנית והיא התעלפה בידיי.
ל.ע.ז.א.ז.ל.
תפסתי במותניה בחזקה, השמש כבר עלתה וצעדים נשמעו פה ושם.
"תקראו לאמור!" ביקשתי מסופי, אחת הנשים פה. היא רצה במהירות ואז קלטתי את הטעות.
נשארתי עם ג'יזל לבד, כשהיא ערומה... לא טוב בכלל.
נשכתי שפתיים כשהרמתי אותה, תופס אותה מתחת לישבנה. מחזיק אותה לתנוחת כלה ונשאר במים, משתדל להביט רק בפניה, משימה קשה במיוחד.
"אני כאן מרקו!" אמור קוראת ונכנסת למים. "מה קרה לה?" היא שואלת ופוקחת את עינה המעולפת של ג'יזל.
"כנראה התעלפה מהכאב, אבל אני צריך כרגע עזרה מסוג אחר" אמרתי, אמור הביטה בי בשאלה ואז עינייה התרחבו כשהביטה במה שניסיתי להכניס מתחת למים.
"אוי.. אממ נאי- כלומר אני אלך להביא לה משהו ללבוש.." היא ממלמלת, סמוקה במעט.
"אמור דאיני מסמיקה?" שאלתי ואם לא הייתי סמוק גם אני הייתי עוקץ אותה חזק יותר.
אמור לא טרחה להגיב לי, כנראה כי כבר התרגלה לשטויות שלי אך תוך דקות ספורות חזרה עם שמלה ועם מתיאו.
"אין מצב" אמרתי. "הוא לא הולך לראות אותה ככה!" נהמתי בזעם. מתיאו גיחך.
"אני לא, אני רק ארים אותה לאוהל של מייסון אחרי שתלביש אותה בעצמך" הוא.. לועג לי?
"לך לעזאזל מתיאו! תסתובב הרגע" נהמתי ואמור נכנסה שוב למים, בכוחות ניסיים הלבשנו אותה בלי לחטוף שבץ.
רק להבהיר משהו.. אני בדרך כלל לא הבחור הצנוע ביותר ביבשת, אני מודע מאוד איך נראה גופן של בנות מתחת לבגדים ואני לא מתנצל על זה,
אבל משהו בבחורה הזו גורם לי ליראה מגופה, ממנה, מההילה שהיא מקרינה.
היא מקרינה אלוהות טהורה, היא מקרינה חוזק ומצד שני פגיעות חשופה כל כך.
מישהו פגע בה. ואני אגלה מי זה.
"אה.. אתה יכול לשחרר אותה עכשיו" אמור אמרה כשמייסון הגיע,
מלמלתי משהו לא מובן על זה שהיא צריכה מישהו שיעריך את הכתר שלה אך לא הרפיתי ממנה.
"אחי.. שחרר" מתיאו ביקש,
היא כאן- בגללי.
היא חבולה- בגללי.
היא התעלפה- בגללי.
היא מתכווצת בכאב- בגללי.
אבל היא מפחדת, ולא בגללי.
מישהו פגע בה, והוא הולך על חבל דק, דק מאוד.
רק שהוא לא יודע שפערתי סביבו תהום שמובילה היישר אל הגיהינום.
"אחי, אתה חייב להפסיק לבהות באוויר ולהיראות כאילו אתה הולך להרוג מישהו" מתיאו אמר כשהגענו לאוהל של מייסון.
צחקתי, לפחות כלפי חוץ.
עברו שעות עד שג'יזל התעוררה שוב, וכשזה קרה אנחנו היינו כבר בסוף ההכנות לעזיבה.
"הם יחפשו אותנו" מתיאו אמר בשקט כשצעדנו במאסף.
עוד משהו שאבי לימד אותי- מנהיג בחזית כשתוקפים ובעורף כשנסוגים.
"אני יודע" אמרתי באותו הטון וידי לפתה בחזקה את המגילה שהובאה לידי כמה דקות אחרי שיצאנו מהאוהל של מייסון,
השורה שהכי בלטה הייתה משהו כרגיל תעזבו את השטח שלנו עם כל רכושכם או תמותו.
סוף סוף שיגרה.
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
