"אני מבין שאת מבולבלת איזבל, אבל תני ל להסבי-"
"איפה כריסטיאן?" שאלתי את ניקו, מתעלמת בלחץ ממה שמו השלישי. מראהו כבן חמישים בערך, דומה לכריסטיאן בהרבה מובנים.
ניקו נאנח והתקרב אליי, ילד בן שתיים עשרה, מרגיע אותי. מדהים כמה שזה אפשרי.
"תקשיבי איזה, אני מבין שזה מסובך אבל.. את יכולה להקשיב כמה דקות, אני מבטיח שאלך אחר כך להביא את כריסטיאן" הוא אמר וסימן עם ידיו את השבועה המלכותית.
נשמתי עמוק. "למה אני קשורה לזה? למה אתם מערבים אותי בפוליטיקה שלכם?" הסתובבתי ללוסיה.
לוסיה חייכה. "תשקרי למישהו אחר איזבל, את לא תתחתני עם ליאו דה לנאס. אני צודקת?" היא מרימה גבה.
בלעתי את רוקי במבוכה. "אנחנו מניחים שתפרוץ תגרה מסוכנת שתסתיים במלחמה על כבודו המת של דה לנאס" יוהן אמר מכסאו.
"אז אתה ה... מה אתה בדיוק?" שאלתי בבלבול.
"אני המלך החוקי של לכטנשט-"
"כן, כבר אמרת את זה אדוני, אבל למה אתה פה?" שאלתי אותו.
"אני במחתרת, כפי ששמת לב ואולי לא הגיסה שלי- העוצרת הנוכחית של הממלכה ואימם של כריסטיאן וניקולאס-"
"ניקו" ניקו קטע אותו. "ניקולאס זה כזה.. ישן" הוא אמר ועשה פנטומימה של רעד בלתי נשלט.
חייכתי, תודה אלוהים ששמת פה את ניקו.
הדוד נאנח. "בסדר, ניקו.. האימא הזו מסוכנת, היא רקמה מזימות מסוכנות, ניסיתי לשכנע את אחי לסלק אותה, הוא לא הקשיב לי... אני החלטתי לברוח, חברי ויועצי האישי סיפר לי על המקום הזה, ברחתי עם אשתי לכאן, לוסיה" הוא אמר והחווה בידו אל לוסיה שחייכה באושר, היא קדה קידה קלה והם נראים כל כך... מאוהבים.
לא יכולתי שלא לחייך ואז ראיתי את מבטו החתום של ניקו.
"אל תנסי, אני שונא אותה. היא רצחה את אבא שלי, אני לא הכרתי את אבא שלי בגללה" הוא אומר בשקט ובכאב.
חיבקתי אותו, תחילה הוא היה קשיח כמו עץ ולאט לאט נרפה לחיבוקי, דלת הסתרים נפתחה ונכנסה הבחורה שעזרה לי באותו היום שנפלתי.
"זו הבת שלנו- אריאה, ביתי היחידה והנוצרת של השושלת שלי- רומאנו." הוא מציג את ביתו בפניי. השושלת שלו לא מתייחסת לכריסטיאן וניקו שגם הם רומאנו. היא חייכה והייתה מתוקה כמו שהיא.
חייכתי גם אני. "למה אתם מראים לי את כל זה? אני לא מבינה" אמרתי.
"כי הם רוצים שתשפיעי עליי" קולו של כריסטיאן גרם לי להסתובב אליו במהירות, הוא אחז במטבע זהובה, שונה משנתן לי. כשפתח את דלת הסתרים.
"כריסטיאן.." ניקו מחה אבל כריסטיאן הרים את ידו.
"אני נתתי לה את השרשרת לא כדי שתראי לה את זה דודה לוסיה," הוא אמר ונישק את מצחי. "כדי שיהיה לה פה מקלט, אני נתתי לה הצלה מכל תוצאת משפט אפשרית" הוא אומר.
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
