דנטה תפס במותני והעלה אותי על הסוס שלו, לא שם פס על החוקים. "אתה תוכל ללכת ברגל?" הוא שאל את כריסטיאן.
כריסטיאן חייך והנהן. "ברור, תשמרי על עצמך נסיכה. והייתי רציני" הוא היישר אליי את עיניו הבהירות שגרמו לבלאגן בליבי.
"על מה הוא דיבר?" דנטה שאל כשהתחלנו לרכוב לעבר הארמון.
בלעתי את רוקי. הוא אמר לי לא לספר לך על הקשר שלנו. "הוא דיבר על זה שהייתי צריכה לברוח כשביקש ממני" שלפתי.
דנטה כיווץ את גבותיו. "למה לא ברחת איזבל? יכולת להיפגע" הוא אמר בכובד ראש.
הסתובבתי אליו "וכריסטיאן לא??" שאלתי בהרמת גבה.
דנטה הרים את שני גבותיו. "כריסטיאן?" הוא שואל ומביט לאחור בנסיך שלי הולך בדרך שהובילה ישירות למגוריו. "ה- כריסטיאן? נסיך ליכטנשטיין?" הוא שואל בהלם.
הנהנתי. "מה את עושה איתו?" דנטה מיהר לשאול.
נהנית מכל רגע בחיי. "נפגשנו במקרה כשהדוב הגיע. הוא הציל אותי דנטה" אמרתי והוא הנהן.
"איפה המרכבה של המשפחה?" שאלתי אותו.
"בדרך, אני התקדמתי בכמה שעות כדי לראות אותך קצת לבד לפני שמלכה הביקורות יגיעו" הוא מסביר.
נישקתי את לחיו. "תודה אח גדול" לחשתי וחיבקתי אותו.
"איזבל!!" קולו של ליאו הגיע אלי בזעעם. הוא קפא כשראה את דנטה מוריד אותי מהסוס. "איפה היית?" הוא מרסן את הכעס בקולו.
"היא באה לקדם את פניי" דנטה מגן עליי עוד לפני שהספקתי לענות. הבטתי בו במבט נוזף.
אני צריכה לשחק את המשחק עד הסוף. התנתקתי מדנטה ונכנסתי תחת ידו הגדולה והמפחידה של ליאו. אם הוא היה מופתע הוא לא הראה זאת. הוא נישק את מצחי והעביר בי גל של בחילה. "נעלמת לי" הוא אמר בקול חם כדי שגם דנטה ישמע.
חייכתי אליו והתאפקתי לא לבעוט במפשעתו. "יצאתי לטיול באוויר הצח" אמרתי בקול מתקתק, דנטה עשה פרצוף מקיא וחרצתי לו לשון.
הכל קרה מהר מידיי לפני שהיתה לי אפשרות להגיב. ליאו סובב אותי אליו והצחיק את שפתיו על לשוני.
עמדתי להקיא. רציתי לבכות. רציתי לצרוח ולהרוג אותו.
פשוט עצרתי את הנשימה עד שהוא התנתק ממני, מבטו של דנטה היה נבוך. "אשאיר אתכם פה לבד, אדבר עם לואיסה..." הוא אומר ואני מהנהנת בשקט. לא מצליחה להגות מילה שלמה מההלם
"הם שם" לחשתי בקול צרוד והצבעתי על הביתן בו שמו את אחותי לתקופת החתונה. ברגע שדנטה נעלם מעינינו התנתקתי בחזקה מידיו המסריחות של ליאו. "למה עשית את זה?" שאלתי בדמעות.
ליאו משך בכתפיו. "היה בא לי" הוא אמר והחיוך המפחיד שלו חזר. "אני רואה שאת מאוד נינוחה בסביבתי. מה שלא קרה לפני כמה שעות" הוא אמר והבטתי על הזריחה שכבר הפציעה אחרי לילה ארוך ומתיש.
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
