נקודת מבט ג'יזל
הכל בסדר,
הכל היה בסדר,
הכל יהיה בסדר.
אה רגע... בולשיט!.
בואו נסקור לרגע את המצב שלי בחמישה ימים האחרונים:
ברחתי, נורתי, נפצעתי, סוממתי, נראיתי ערומה בחברת בחור שאני שונאת, התעלפתי והתעוררתי אחרי שלושה ימים, בעטתי לבחור ההוא בביצים והנה אני פה.
אני לא הבחורה הזו. אני דוגלת בחיה ותן לחיות. אבל משהו במרקו פשוט לא נתן לי מנוחה.
הוא טיפש, יהיר, שחצן, והוא פשוט.. אוככככ
"את תחנקי אם תמשיכי לנעוץ בי מבטי רצח שכאלו" מרקו לחש לי ואני בלעתי את רוק.
"אתה אפס. תתרחק ממני" אמרתי בזעם.
לא אתן לגברים לשלוט עליי. לא עוד.
אני ברחתי, לא כדי למצוא את הכאב שלי במקום אחר.
"תאכלי" אמור ביקשה בלחש.
"לא" קבעתי והתרוממתי, לפני שמישהו הספיק לומר משהו כבר נעלמתי בין השיחים הסבוכים.
תברחי. לפני שיהיה מאוחר מידי.
תברחי כבר טיפשה!! עכשיו!
רגליים רצות, ממהרות לכל מקום שהוא לא הבית.
"תחזרי הנה! זונה!" צרחתו מהדהדת באוזניי.
תברחי עכשיו ג'יזל. ואל תסתכלי לאחור.
נפלתי, אך לא נתתי לזה לעצור אותי. "אני נשבע שאם לא תחזרי אני אשפוך לך לפה מנה כפולה!!" הוא צורח ואוזניי מדממות מפחד. "את לא תוכלי לזוז שבועיים, אני אקשור אותך" הוא נוהם ואני מתחבאת מאחורי השיח הענק של התותים.
צעדיו נשמעים בקרבת מקום ואני מרגישה את ליבי היטב, ליבי בער בפחד ואוזני נפקקו.
"אף אחד לא יציל אותך ג'ינג'ית... את שלי. אפילו האבא שלך לא יצליח" הוא צוחק ברוע.
צייצתי בפחד ונשכתי את שפתיי. טעות ג'יזל.
טעות ענקית מאוד.
תוך רגע הוצמדתי לגזע האלון הרחב כשאני תלויה מצווארי, ידיו הענקיות והקרות כרוכות סביבי.
ניסיתי לנשום. שיוועתי לאוויר.
"את חתיכת טיפשה! כלבה! את לא תברחי ממני שוב, אני אלמד אותך להיות אישה הגונה" הוא צורח עליי ומטיח אותי על האדמה הקפואה של אמצע נובמבר.
ישבתי מקופלת על הרצפה. "תשחרר אותי, בבקשה" בכיתי.
"את בובה. מריונטה. אין לך זכות דיבור" הוא יורד על ברך אחת ותופס את פניי.
"ואם לא תקבלי את זה בדרך הטובה- את תשכבי במיטה שבועות בלי אפשרות לזוז." הוא אומר בקולו הרך.
בקול ששבה אותי בידיו, בקול שגרם לי להיות טיפשה ולהגיד לו כן.
"אני שונאת אותך" לחשתי בדמעות.
הוא מחה את דמעותיי בלשונו. "אני יודע מותק. אני בונה על זה" הוא אומר בצחוקו המרושע.
"תעזוב אותי!!! תעזוב!!" צרחתי בחזקה. שמישהו יציל אותי!
שמישהו יציל אותי?...
שמישהו יציל.. אותי?!
אף אחד לא יציל אותך ג'יזל.
את לבד בעולם. את צריכה להבין את זה.
וכלל מספר אחד לנערה שיוצאת לעולם לבדה-
אל תסמכי על איש.
הוא הטיח את ראשי בחזקה על העץ.
"עהאהההעהעע"
"ג'יזל!!" קול עורפל קורא בשמי.
"בקשה, רק תגמור עם זה" בכיתי והתקפלתי לתוך עצמי.
"מ- מה? לא! תסתכלי עליי, הכל יהיה בסדר" הוא אומר ותופס בפניי.
"תעזוב אותי!!! תעזוב!!" צרחתי במעט הכוחות שנותרו בי.
"ג'יזל.. זה מרקו, אני לא הוא, אני לא אפגע בך" הקול אומר ולפתע משהו מתחיל למשוך אותי למטה, לקרקע המציאות.
"בדיוק ילדונת.. תפקחי את העיניים, אני אעזור לך" הוא אומר במילים מרגיעות ומלטף את שערי.
"הוא ירצח אותי, הוא לא יעזוב" בכיתי בלחץ.
"הוא לא פה, אני לא אתן לו לפגוע בך" הוא אומר ומלטף את פניי
"מרקו" לחשתי כשהצלחתי סוף סוף לראות את פניו, שערו הכהה אסוף בפקעת נמוכה ומרושלת, עיניו החומות נעוצות בי בדאגה.
"אני פה, דברי איתי" הוא מבקש.
נענעתי את ראשי לשלילה.
"לא, לא. בבקשה! אל תחזיר אותי אליו" בכיתי ותפסתי בחולצתו.
הוא נדחק עליי במשיכתי וגונן על גופי ממשקלו בידיו הגדולות.
"ג'יזל.. תעזבי, אני אפול עלייך" הוא מבקש חרש.
"אל תעזוב אותי" לחשתי והרפיתי מחולצתו בפחד.
ריקו לא אמר כלום, הוא התיישב לידי וחפן את מותניי בידו, מושך אותי אליו.
הנחתי את ראשי בחיקו ולא ידעתי מה לומר. "אל תגידי." הוא אומר, מסובב את פני אל הנוף היפה ביותר שראיתי בחיי.
"רק תנשמי."
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
