נ.מ מרקו
אדוארדו קראדיאנס.
מעולם לא רציתי לפגוש מישהו כמו את אדוארדו ברגע זה. לשסע את גופו לגזרים.
"עצרו!!" פקודת השומר במגדל גרמה לי להרים את ידי והתגובה הרצויה הושגה. כולם עצרו במקום.
"מי אתם?" הוא שואל בחשדנות.
"אני פה בפקודת הנסיכה איזבל דה מונטיז'ו, היא נתנה לי את זה" הרמתי את הסיכה של הנשר עם הפרח.
השומר קפא והתלחשש עם משנהו, נשימתה של ג'יזל הואצה. "אל תפחדי ממנו." לחשתי לה, יודע על מה היא חושבת.
ג'יזל הנהנה במהירות כשחמישה עשר שומרים חמושים החלו לבצע סריקה על השבט שלי.
"אל תיגע בה בכלל!" צעקתו של מתיאו נשמעה וכבשתי אנחה. "תתרחקו!" הוא צועק ומגונן על קייט בגופו.
"מתיאו, תירגע. אני מבטיח שהם לא יפגעו בה" ניסיתי להרגיע את המצב.
"הוא נגע בה מטומטם אחד, הוא הסתכל עליה כמו חמור" מתיאו נהם וקייט התכווצה בתוך חיבוקו, מבוהלת.
הסתובבתי אל השומר במבט רצחני. "הסתכלת על אחותי?" נהמתי. השומר הביט בי בפחד. טוב.. אני לא אח של קייט או של מתיאו או של כל אחד אחר, אבל כולנו כאן אחד עבור השני, אנחנו משפחה.
לוקה, אחיה של קייט ירד גם הוא מהעגלה. "הסתכלת עלי?" שאלתי שוב ועצרתי את לוקה מלהסתער עליו
"ל- לא, זו טעות אנוש" השומר אומר, מפחד מסיכת הזהב שיש בידי.
אחרי שנכנסנו בשערי העיר הפנימיים עצרתי את השיירה. "מתיאו- אתה אחראי שיקימו את המחנה, אני הולך לדבר עם דנטה. שאיש לא יזוז ללא רשות או ליווי. אני לא מכיר פה את האנשים ואני לא סומך עלייהם. מובן בן?" פניתי לילד שהסמיק והנהן נמרצות. רכנתי אליו. "שמור על אמא שלך ילדון." אמרתי ופרעתי את שערו. הוא חייך ונינו גלגל את עיניו
עליתי על הסוס שלי והרמתי אליו את ג'יזל חזרה. "נחזור עד השקיעה" הבטחתי והתחלנו לרכוב לעבר הארמון.
"יש לו עיניים כהות, שיער כהה, עור כהה, מב-"
"יש משהו בו שהוא לא כהה?" שאלתי וליטפתי את שערה הזרחני. "תני לי תיאור." ביקשתי
ג'יזל משכה באפה. "העיניים שלו חומות... השיער נע בין בלונדיני לשחור, העור שלו כמעט לבן לגמרי והוא גבוהה" היא פלטה לבסוף.
נישקתי את לחייה. "הוא ישלם" הבטחתי בכל ליבי.
"ווהו, ווההו, לעצור. רדו מהסו-" קצין המשמר קפא. "ג'יזל?!" הוא שאל בהלם. בחנתי אותו במהירות. עיניו ירוקות ושערו כתמתם. אבא שלה לפי הקמטים והדרגות.
"אבא! אבא שלי!" ג'יזל מתנשמת וקופצת מהסוס, אני מיד אחריה כשהוא מחבק אותה ומנשק את מצחה.
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
