הבטתי בכריסטיאן בשקט, ניקו תפס רגליים ועזב את החדר ואני לא יכולה שלא לתהות אם זה הוא שיזם את המפגש הזה.
"תיישרו את ההדורים ביניכם" ניקו פוקד וטריקת דלת הדהדה ברחבי האולם הריק אבל המלא להחריד.
הייתי כל כך טעונה רגשית שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
כריסטיאן התקרב אליי בצעדים קטנים, מהוסס.
בלעתי את רוקי בפחד, למה אני פוחדת?, אלוהים למה אני פוחדת ממנו?.
כריסטיאן נעצר במרחק כמה צעדים ממני. "את מפחדת ממני" הוא קובע ותערובת רגשות נראית על פניו.
"זה לא קשור אלייך" לחשתי בקול צרוד, מבינה מה הבעיה.
אני לא מפחדת מכריסטיאן, אני מפחדת מגברים. אני מפחדת מהקרבה שלהם אליי, אני מפחדת להיפגע.
"איזבל... תסתכלי עליי" כריסטיאן מבקש בשקט.
הרמתי אליו את מבטי. "אני מצטער" הוא אמר שוב.
שתקתי, לא יודעת מה לענות לו.
הוא ראה שאני לא מפתחת שיחה ונאנח. "אני מצטער שנעלמתי לך, אני מצטער שלא אמרתי לך, אני מצטער שהסתרתי אותך, אני מצטער ש-"
"אוי אלוהים!!" אמרתי בבהלה, נרתעת מכריסטיאן. הוא הביט בי בהלם, מבולבל כולו.
"איזבל את-" הוא השתתק לנוכח פני המבוהלות וגופי הרוטט.
"אני גורמת למלחמה.." לחשתי בפחד. "אני.. אני.." גמגמתי בבהלה
הכל החל להתערפל סביב, בלי ששמתי לב שנפלתי, כריסטיאן רכן אליי והביט בי בדאגה.
"איזבל, תדברי איתי" הוא אומר, מרסן את עצמו מפאניקה אפשרית, הוא מתנהג כמו המלך הבא, שקול ומחושב.
הבטתי בו, מפוחדת בעליל, וכבר לא ממגעו בי. "הם יקראו לדנטה" לחשתי.
"מה?" הוא אמר מבולבל.
"אני ביקשתי ממרקו שיקרא לאח שלי כריסטיאן!" ייבבתי, הוא כיווץ את גבותיו.
"מי זה מרקו, ולמה שתעשי את.. טוב, זה?" הוא שאל.
הרמתי אליו פנים מוכתמות בדמעות. "אני פחדתי, אני כל כך פחדתי שלא יכולתי לחשוב בהיגיון, דנטה.. הוא לא ירחם, תתחיל מלחמה!" אמרתי בפחד משתלט, כמו הדם שזורם בוורידים.
"ממי את כל כך פחדת שקראת לאחיך?" הוא שואל, מתעלם מעצם האפשרות למלחמה.
שפתיי רטטו. "אני לא יכולה לומר" לחשתי בפחד. "יש דברים שגם נסיכים כמוך לא יכולים לשנות" אמרתי.
הוא הרים אליי מבט. "מה זה אומר 'נסיכים כמוני' איזבל?" הוא שואל.
הבטתי בו בעוז "נסיכים שמאורסים למישהי"
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
