נ.מ איזבל
"איזבל, לעזאזל איזבל תפתחי לי את הדלת!!" הוא צועק ודופק על הדלת בחזקה, כבר לא אכפת לו ששומעים או רואים. יש לו מטרה אחת, להגיע אליי. "רק תגידי לי שאת בסדר, תראי לי שאיש לא פגע בך" הוא מתחנן.
אמאייה עוזרת לי להיכנס לחדר. "כריסטיאן, היא לא רוצה לראות אותך, אתה חייב לשחרר אותה" היא אומרת בתחינה.
שקר!! שקר, שקר, שקר!! אני עומדת לבכות מרוב השקרים שהאבסתי על עצמי בשלושת החודשים האחרונים.
דמעות עמדו לפרוץ מעיניי, תבלעי איזבל. זה יעבור. התרוממתי מהמיטה, מביטה במראה.
כל מה שאני רואה פה זו רוח רפאים של עצמי, אני כבר לא רואה את איזבל. אני רואה נערה אחרת.
"איזבל, רק.. בואי נדבר, אוקיי?" קולו של כריסטיאן מנער אותי מהמראה, הוא עמד בדלת הכניסה לחדר שלי.
אמאייה רצה במהירות. "הוא פשוט פתח את הדלת, אני מצטער-" השתקתי אותה במבטי, היא ברחה החוצה.
היישרתי עיניים לבחור שעשה לי כל כך הרבה צרות בחיים, לבחור שהיפך אותם מקצה לקצה, לבחור שגרם לי לבגוד בערכים העצמיים שלי. "דקה" הודעתי לו, לא אוכל לשאת יותר מדקה בלי לנשק אותו, אני אוהבת אותו, אני כל כך אוהבת אותו שהגוף שלי צורב ברצון למגעו.
"את בסדר?" הנהון. "מישהו פגע בך?" הוא שואל. לא כמו שפגעת בי, וזה היה אפילו בלי כוונה, אתה לא מודע לכמה שפגעת בי כריסטיאן.
"זה יוהן? הוא מאיים עלייך?" הוא מתקשח. הנהון לשלילה. "אז למה??" הוא שואל בקול שבור. "שלושה חודשים איזבל, שלושה חודשים שאת לא מדברת איתי, לא מתייחסת אליי, לא נפגשת איתי, חוסמת אותי, בורחת ממני.. מה קרה?" הוא תופס בידי ואני מתנשמת, בולעת אנחת עונג עמומה.
"אני אגיד לך מה קרה כריסטיאן" אמרתי, מרסנת את הדמעות ומשחררת את ידי משלו. "מה שקרה זה שאני מתחתנת עוד שבוע" אמרתי והוא קפא, עיניו התרוצצו בבהלה.
"את לא מתכוונת ברצינות, נכון?" הוא שואל בהלם.
הזדקפתי. אל תראי רגשות, את צריכה לשמור על הבית, את צריכה לשמור על דנטה, על ספרד. "אני נראית לך צוחקת?" שאלתי בקול קפוא.
כריסטיאן הניד לראשו במהירות, כאילו מגרש שדים. "דברי איתי איזבל, מי מאיים עלייך? אני אשבור אותו לחתיכות, הוא לא יעז לנשום ברדיוס של עשרים קילומטר ממך" הוא אומר ומתקרב. אמא שלך!! אמא שלך עשתה לי, לנו את זה!!.
"לך מפה כריסטיאן," אמרתי בקול חף מרגש- ההפך מכל מה שמתרחש בליבי שקטן מלהכיל את מה שהולך פה, כל מה שאני רוצה שיעשה זה שיחבק אותי, שיציל אותי מהשדים הפנימיים שלי, שיציל אותי מהחתונה הזו, מהמחויבות הזו, שייקח אותי מפה ונעלם, נברח לבקתה קטנה, יהיו לנו ילדים קטנים ונגדל אותם רק אנחנו, בלי אלפיים אנשים שישגחו על הנשימות שלנו.
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
