"בוקר טוב" קול צרוד משינה ליטף את כולי.
"מממ" מלמלתי והתכרבלתי לתוך גופו של כריסטיאן. "עוד קצת" אמרתי בעייפות.
ידיים גדולות ומחוספסות נגעו בלחיי, פקחתי את עיניי לכדי סדק צר והתנגשתי בעיניו היפיפיות של כריסטיאן "קומי גולדי" הוא אומר.
העפתי את השמיכה. "אני לא הסוסה שלך!" מחיתי.
כריסטיאן צחק והצביע על בגדי השינה שלי. "את כל הזמן לובשת זהב, גולדי" הוא סיכם בפשטות ובחיוך שובב.
"אתה לא תקרא לי על שם הסוסה שלך" נהמתי בזמן שהוא התרומם מהמיטה.
כל הלילה התחבקתי עם כריסטיאן, לא קרה משהו אממ... 'מעבר' נגדיר את זה ככה.
"אתה הולך?" שאלתי באכזבה.
כריסטיאן חייך חיוך עצוב ורכן לנשק את שפתיי. "אולי תלכי היום לשוק?" הוא שואל.
הבטתי בו. "מה יש בשוק הזה כריסטיאן? אני רוצה לדעת על מה אני נלחמת" ביקשתי.
הוא הביט בי וליטף את שערי הכהה. "השוק הזה שומר על עצמאות המדינה" הוא אמר.
"די!! נמאס לי מהרמזים שלכם, תגלה לי!" הפצרתי בו.
כריסטיאן בלע את רוקו והביט החוצה אל שעון השמש. "אחזור אחרי צהריים ואספר לך" הוא אומר ומתרומם, שם את המקטורן שלו ונושק לשפתיי פעם אחרונה לפני שיצא.
שניה אחרי שיצא אמאייה ממהרת לעברי.
"אני כל כך שמחה עבורך איזבל" היא אומרת ומחבקת אותי, חיבקתי אותה בחיוך.
"איפה ג'יזל?" שאלתי.
היא כיווצה גבות. "היא.. היא הלכה הלילה עם השליח חזרה לספרד, היא הצטרפה לשליח שהלך לעצור את מרקו" היא מספרת.
וחלק מליבי מתכווץ באכזבה. בזמן האחרון אני חושבת שג'יזל נפתחה, היא עזרה לי לברוח מהארמון ובזכותה מצאתי את לוסיה.
"אני מקווה שהיא תהייה שמחה" פלטתי באי רצון, למה אני לא יכולה להיות שמחה בשבילה?
כי היא בין האנשים היחידים פה שאני מכירה ורוצה בחברתם.
קמתי מהמיטה, אמאייה חיברה את התותבת והתרוממתי, טבלתי את פני בקערת המים, משפשפת אותן בזמן שאמאייה מברישה את שערי ברכות. "אני רוצה ללכת שוב לשוק" אמרתי.
היא נעצרה והניחה את המברשת. "כריסטיאן השאיר את זה עבורך" היא אמרה והגישה לי חבילה, פתחתי אותה ומצאתי שרשרת יפיפייה,
"זה.." לא הצלחתי לדבר. "זה פשוט מושלם" אמרתי, ראיתי המון תכשיטים בחיי. השרשרת הזו הייתה הכי מיוחדת שראיתי בחיי.
"הוא אמר שאת צריכה ללמוד להגיד לא" היא אמרה והגישה לי עוד קופסא, פתחתי אותה בגבות מכווצות.
"הבאת אותה!" אמרתי בהפתעה, בתוך הקופסא נחה הסיכה שנסיכת צרפת הביאה לי ואימי אמרה לי לזרוק אותה.
אמאייה הנהנה. "אני חושבת שהיא תתאים לך עם פקעת נמוכה" היא אומרת בחיוך.
"תודה אמאייה" אמרתי אסירת תודה.
"אל תודי לי, תודי לכריסטיאן. הוא נתן לי את הרעיון" היא אמרה בזמן שאספה את שערי הארוך לפקעת, שמה את הסיכה בצד השיער.
חייכתי למראה, היא עזרה לי ללבוש את השמלה הכפרית שתאימה באופן ממחשיד לשמלה, לבשתי את הברדס, יצאתי החוצה כשאמאייה לצידי.
"תודה ג'יימס" הודיתי לבחור שהעביר אותנו פעם קודמת, הוא קד קידה ונתן לנו לעבור.
תוך חמש דקות כבר היינו בעברו השני של המעבר, בשוק העליון.
"גברתי היפה אני בטוח שאבדת" פרנק בא מאחורי בחיוך.
חייכתי אליו. "אני צריכה לדבר עם לוסיה" ביקשתי והוא הנהן, לוקח אותי אל החנות כשאמאייה חוזרת אל הארמון. החלטנו שעדיף שהיא תישאר מחוץ לעניין. ביקשתי ממנה רק ללוות אותי לפה, לא אמרתי לה למה המטרה.
פרנק העביר אותי בכניסה הסודית ואני התחלתי לרדת למטה.
"איזבלי!!" לין הקטנה צעקה בחיוך והתנפלה עליי בחיוך ענק.
כמעט מעדתי לאחור כי השליטה שלי ברגל לא ממש מרובה אך שתי ידיים נשיות הרימו אותי שניה לפני שזה קרה.
"לכי לשחק לין" לוסיה פוקדת ולין עושה לי שלום והולכת לשחק.
"אני צריכה לדבר איתך" אמרתי ללוסיה.
"אני יוד-" היא נעצרה, מביטה בצווארי.
"מה קרה?" שאלתי, לא הסתרתי את המכות?
"מאיפה השגת את זה?" היא שואלת ומרימה את השרשרת שכריסטיאן נתן לי רק הבוקר.
"כ- כריסטיאן הביא לי אותה" אמרתי.
היא הביטה בי בריכוז.
"דיסעז קינד איז ווירגיט*" היא ממלמלת לעצמה.
"מה קרה?" שאלתי בלחץ.
"כלום מתוקה, הכל בסדר רק.. הופתעתי מעט מהבחירות שלו" היא אמרה
היא לקחה את ידי והביטה לצדדים בחשד, לא הבנתי, הרי היא סומכת על כל מי שנמצא פה, לא?
"כנסי" היא אמרה והדפה אותי במהירות חתולית לתוך כוך שלא הייתי רואה בחיים.
"אני מצטערת על אי הנוחות ילדה שלי אבל זה חייב להישאר בסוד" היא אמרה ושלפה תחת חולצתה שרשרת זהה לשלי.
"מה-"
היא הכניסה את התליון העגול לתוך סדק בקיר והוא נפתח.
נכנסנו לאולם יפיפה, מלכותי, כמעט...
"ברוכה הבאה הנסיכה איזבל" קול נעים וסמכותי כאחד נשמע ברחבה הגדולה.
האדם הראשון שראיתי היה ניקו.
"ניקו אני-"
ואז נעצרתי, הוא עמד לצד כיסא מלכותי, ועל הכיסא ישב אדם בלבוש כפרי אבל בכל זאת נראה מלכותי ומהודר.
"מי אתה?" שאלתי בקול מלא יראה, מתפללת לא למעוד דווקא עכשיו.
"אני הוא יוהן השלישי, אחיו של המלך המת והיורש החוקי של ממלכת ליכטנשטיין" הוא אמר.
אוי אלוהים.
---
*הילד הזה הוא משוגע!
שבוע טוב❤️
YOU ARE READING
אני אמרתי לא!✔︎
Romance"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא...
