יפהפייה לוחמת [4]

פרק 2

דין:

יש לי סוד.
יותר נכון כמה סודות שאני קובר עמוק בתוך ליבי כבר תקופה ארוכה. אבל הסוד הכי גדול שלי, סוד שגורם לי לדפיקות לב מואצות, סוד שגורם לי להגניב מבטים שאסור היה לי בתכלית לעשות, סוד שגורם לי להמון דברים בלתי נסבלים, הסוד הכי אפל שלי והכי לא תקין שלי, עמד בזה הרגע מול עיניי.
פיורה רוסליני.
הייתי חייב להידלק על החברה הכי טובה שלי, שבמקרה מנהלת זוגיות ומאוהבת עד מעל הראש, באח הקטן לבית משפחת קאסאנו, ברונו.
אחותי התאהבה ברוצח, ואני נדלקתי על בת זוגתו של רוצח. אני נחשב אדם מת אם ברונו יגלה על כך. לא יכולתי להרשות לעצמי זאת.
הסיבה השנייה להחלטה שלי ללמוד אצל סנטינו, הייתה הסחת דעת. כשהתאמנתי איתו לא חשבתי על כלום, הראש שלי התרוקן ממחשבות.
רציתי שההידלקות הטיפשית הזאת תיעלם, אך זה היה בלתי אפשרי מאחר וראיתי אותה כל יום, כל רגע, כל שנייה.
היא החברה הכי טובה שלי אחרי אחותי. לא רציתי להתרחק ממנה. וכאן הייתי בבעיה.
"דין, אתה מקשיב לי?" פיורה שאלה ונופפה את ידה מול עיניי. מצמצתי בעיניי והתרכזתי בדבריה. "כן, סליחה. מה אמרת?" שאלתי כשהתחלנו להתקדם, יותר נכון היא התקדמה ואני צעדתי בעקבותיה.
יצאנו ממתחם האימונים וקלטתי שאין לי מושג מה היא אמרה לי. הייתי עסוק מדי בלבהות בה ועמוק בפנים זה שיגע אותי.
"אמרתי שאנחנו הולכים לאכול אצל ההורים שלך, אתה רוצה לבוא? או שתחזור עם סנטינו? הוא יעשה מה שאתה תגיד." היא שאלה.
העברתי לשוני על שפתיי בהבנה שיצאתי אידיוט כאן, כי לא הקשבתי לה. "כן, בטח." עניתי בקצרה והתקדמתי יחד איתה אל המכונית.
דין, תתאפס.
סנטינו הלך מאחוריי והוא הנהן בראשו בהבנה. "אני אסע מאחוריכם." הוא הודיע לברונו בעיקר, רגע לפני שנכנסנו לתוך הרכב.
"תעמוד בקצב!" ברונו הקניט, וסנטינו רק הצר את עיניו. "אנחנו לא במירוץ מכוניות." אמר בתגובה, אך לפני שברונו הגיב, אחותי הייתה הראשונה להתערב. "אל תדאג סנטי, אני בטוחה שתצליח."
פיורה צחקה כשסנטינו טלטל את ראשו והתקדם אל המכונית שמאחורינו. זה היה הקטע של אחותי ושל סנטינו.
היא הייתה מציקה לו בכוונה, והוא היה שותק כי בכל זאת, הוא לא יכול היה להגיב לה. אך לפעמים מדי פעם נפלטו לו תשובות, ונואל אהבה לעשות הכל כדי לשמוע אותו מקניט אותה בחזרה.

פיורה וברונו ישבו מקדימה, ברונו במושב הנהג, ונואל, קמילה ואני ישבנו מאחורה. פיורה הגבירה את הווליום של הרדיו ברכב, שהשמיע שירים שידעתי שהיא אוהבת, אך לא העזתי לומר זאת בקול.
זה היה אסור, אסור היה לי להרגיש אליה את מה שהרגשתי. ידעתי שזאת הייתה הידלקות שלא הייתה צריכה להתקיים.
אבל היא מצאה חן בעיניי, מהסיבה שהיא ראתה אותי והייתה איתי כשלרגע הרגשתי לבד, הבינה אותי וניסתה לעודד אותי.
מטופש.
לא עבר הרבה זמן והגענו אל המסעדה של הוריי, שכרגיל הייתה עמוסה ושגשגה. המון חיילים של לוקה הגיעו לכאן לאכול צהריים, והכל להפתעתי היה רגוע.
אפילו המסעדה הקודמת שלנו לא שגשגה ככה. אך ראיתי על הפנים של הוריי שהם אהבו את המקום הזה עוד יותר.
הם היו מוגנים כאן, ונכון שבתחילת הדרך אמי בעיקר פחדה לשרת גברי מאפיה חסרי נימוס, אך לוקה להגנתו הבהיר היטב שמי שיעז להתעסק איתם, יתעסק איתו.
ואף אחד לא רצה להתעסק עם לוקה.
בסופו של דבר, הוריי הסתגלו למקום החדש ואני שמחתי לעזור להם בשעת הצורך, גם כי אז יכולתי לוודא שהם בסדר גמור, וגם כדי שאוכל פיזית לעזור להם.
ברונו החנה את המכונית שלו בחניון שמאחורי המסעדה, וסנטינו חנה חניה לידנו. החניון היה גדול וריק מאנשים, חוץ מהמכוניות של אלה שבאו לבקר.
יצאנו מהרכבים והתחלנו להתקדם.
"ברונו, די!" פיורה צחקה וניסתה להתרחק ממנו, בזמן שהוא כלא אותה בין זרועותיו ומחץ אותה.
הסטתי את מבטי והלכתי לצד נואל וקמילה, שידברו ביניהן אך לא היה לי מושג על מה.
"לא חשבתי שאהיה עייפה ככה." קמילה מלמלה ושפשפה את עיניה בתשישות. לא שמעתי את תחילת השיחה ביניהן, אך הצטרפתי בכל זאת.
"לא ישנת טוב?" שאלתי אותה.
אחותי חייכה בממזריות שהצלחתי לקלוט מקילומטרים. "את וסביו...?" היא שאלה ברמיזה, מה שגרם לקמילה לפעור את פיה במבוכה.
"לא, זאת אומרת..." היא מיהרה לומר בעוד שפניה מאדימות. "אמרתי לך שרק יצאנו לרוץ מוקדם בבוקר, זה לא מה שאת חושבת." מחתה.
אחותי לא הספיקה להגיב, כי ברונו צעק מאחורינו, "אל תקשיבי לה, קאמי. היא עצבנית כי לוקה בקושי נמצא בלילה."
"אלוהים, ברונו. אל תדבר ככה עליה." מלמלתי בגועל וגם כי כעסתי על הפה הגדול שלו. זאת עדיין הייתה אחותי.
חוץ מזה לא התחשק לי לשמוע על חיי ה...אני לא מסוגל אפילו לחשוב על זה, שלה.
נואל עצרה במקומה והסתובבה אליו בזעם. "מישהו עשה טעות." פיורה צחקה כשצפתה באחותי מזעיפה את פניה ורצה אליו.
"אידיוט!" היא צעקה וניסתה לבעוט בו, אך הוא תפס אותה לפני שהצליחה והפיל אותה על הרצפה.
טלטלתי את רגשי בחוסר אמונה. "לפעמים אני מכחיש כל קשר." מלמלתי ומיהרתי להתקדם, כשקמילה צועדת לידי. "אבל אני חושבת שזה חמוד." קמילה ענתה בחיוך.
אכן יש בין אחותי לברונו קשר מיוחד שלא אצליח להסביר אותו לעולם.