יפהפייה לוחמת [4]

פרק 31

דין:

לראות את אריאנה זועפת ומעוצבנת היה מראה חמוד למדי. היא ישבה בצד על הספה כמו ילדה קטנה שלא קיבלה את הממתק שרצתה, כועסת ומתוסכלת.
מדי פעם הגנבתי לעברה מבטים, בעיקר כדי לוודא שהיא לא מתפרצת על מישהו בהתקף זעם, עד שאחותי התאומה וההורמונלית התחילה לאבד את זה.
ניסיתי לעקוב אחריה ולעמוד בקצב שלה. היא הייתה עצבנית ומתוחה, וכמעט איבדה את העשתונות בכל פעם שאיבדה שיווי משקל או נתקעה בדברים.
מרוב חרדה היא לא שמה לב לאן היא הולכת, והייתה מאוד עצבנית. כל מילה שאמרתי לה כמעט גרמה לה להתפוצץ עליי או על הסביבה שלה.
היא הייתה לחוצה בעקבות הכוונה שלה לספר לכולם על ההיריון שלה, ובעיקר הייתה לחוצה מהתגובה של קמילה לעניין.
למרות כל מה שאמרתי לה, היא עדיין פחדה שקמילה תיפגע. כאילו זה היה בשליטתה. למרות שממבט אחד בקמילה ניתן להבחין שהדבר האחרון שהיא תרגיש זאת קנאה מרה. ידעתי שהיא תשמח בשבילה וגם נואל עמוק בפנים ידעה את זה.
"את יכולה לנשום, בבקשה?" שאלתי באנחה את התאומה המשוגעת וחסרת מעצורים שלי. "לא. אני לא. פאק, דין, מה אני אמורה לעשות? אולי פשוט אבטל הכל. מה אתה אומר? כן, אני אגיד ללוקה לבטל."
לכל הרוחות, המצב היה על הפנים.
"לא, את לא מבטלת שום דבר." קבעתי ואחזתי בפניה. "את תצאי החוצה, תשבי עם כולם בשולחן ותספרי להם. בלי פחד, כמו שאחותי שאני מכיר תתנהג."
במשך עשר דקות ניסיתי לגרום לה לצאת החוצה מהשירותים, שם הסתגרה בגלל הלחץ שהרגישה.
היא חשקה את שיניה ונהמה לעברי. "תסתום. פאקינג תסתום." מחתה והעיפה את ידיי ממנה.
"אז צאי החוצה כבר."
פתחתי את הדלת כדי להבהיר בפניה את הנקודה שלי. כולם חיכו לה סביב השולחן, אפילו אריאנה שנגררה אחרי סנטינו שהכריח אותה לבוא.
לבסוף היא שאפה אוויר ונשפה אותו באיטיות החוצה, ורק לאחר מכן יצאה סוף כל סוף מהשירותים. אני הלכתי אחריה.
בחוץ כבר היה ניתן לראות ולשמוע את ברונו בעיקר, שגרם לכולם לצחוק. רק אבי ישב בפנים זעופות, לאור העובדה שכבר ידע בשביל מה נועדה הארוחה הזאת. סביו היה אחראי על הבשר ואמי סידרה את האוכל שהכינה.
לוקה ישב בראש השולחן וחיכה לנואל. הבחנתי בכך ברגע שהוא הרגיש את הנוכחות שלה כשסובב את המבט שלו לעברינו, בדיוק בזמן.

התיישבתי במקום הפנוי היחיד שהיה, ליד אריאנה. "נהנית?" שאלתי אותה. היא הישירה אליי עיניים מוצרות. "אפשר לראות, לא?"
"כן, האושר ממש קורן ממך."
"אני שמחה."
לא הצלחתי להשתלט על עצמי וצחוק זעיר נפלט מבין שפתיי. אריאנה גלגלה את עיניה ונשענה לאחור בזרועות שלובות.
סביו סיים עם הבשר והוא הניח הכל בצלחת, שאותה שם במרכז השולחן. רק אז הוא התיישב ליד קמילה מצידו השני של לוקה, שנואל כבר התמקמה לצידו קרוב מספיק בכדי לגרום לאבא שלנו להתקף לב.
"טוב," לוקה כחכח בגרונו. תשומת הלב של כולם הוסבה אליו. "עכשיו אתה מוכן לספר את הסיבה האמיתית לזה שכינסת את כולנו כאן?" ברונו התערב לפני שמשהו הספיק להיאמר בכלל.
לוקה הצר את עיניו. "אל תהרוס את הרגע המזוין."
"אלוהים..." אבי מלמל ואמי צחקה. "נואל, את רוצה לספר או שאני אספר?" לוקה שאל את אחותי שחייכה במתיחות. "אתה."
לראות אותה חסרת ביטחון ככה היה מראה לא מוכר ובהחלט מוזר.
"לוקה, על מה כל הדרמה? פשוט פאקינג תגיד—"
"נואל בהיריון."
לוקה קטע את דבריו של ברונו וברגע אחד כל השולחן השתתק. לקחה להם דקה שלמה להתעשת ולפרוץ במלמולים רבים. "ולא סיפרת לנו את זה?!" פיורה התפרצה.
"אלוהים, אני כל כך שמחה בשבילך." קמילה חייכה בחמימות וברגע שהיא אמרה את זה בכנות רבה, מפלס הלחץ של אחותי ירד. היא התשחררה באותו הרגע.
"רציתי להיות בטוחה קודם."
"אני לא מאמינה," פיורה התלהבה. "ההריון צריך להישמר בסוד. אסור לזה לצאת החוצה בשביל הביטחון שלה ושל התינוק, אבל כן חשוב לי לספר לכם עכשיו כי כמו שאתם יודעים, אנחנו הולכים לצאת לנסיעת עסקים."
כשלוקה אמר ׳אנחנו׳ הוא התכוון אליו, לסביו, ברונו וסנטינו. הוא המשיך, "לא נהיה כאן במשך חמישה ימים, ולכן חשוב לי שאתן –" הוא פנה אל קמילה ופיורה, "- תדעו על ההיריון. בעיקר כדי למנוע ממנה לעשות שטויות בזמן שאני לא נמצא."
"היי!" נואל מחתה.
"הוא צודק, מתוקה, זה בהחלט חשוב שתשמרי על עצמך." אמי הוסיפה. "אמא, אני יודעת עכשיו לא לנהוג בפזיזות. בערך."
ברונו נחר מצחוק. "חתיכת—" אחותי התכוונה לקלל אותו במלוא ליבה אך עצרה את עצמה לאור העובדה שההורים שלנו ישבו בשולחן.
אחותי בהחלט תסתבך בצרות כפי שהכרתי אותה, אך קיוויתי שהיא לפחות תנהג בחוכמה ולא תגרום לסכנה לעצמה או לתינוק שלה.