יפהפייה לוחמת [4]

פרק 6

אריאנה:

לסנטינו לקח שלוש שעות עד שהוא מצא אותי לאחר שבחרתי ממנו. בזמן הזה הסתובבתי גם כדי לנקות את הראש, בעיקר כדי לשכוח את הפסיכופת חולה השליטה ששנאתי בכל מאודי.
אחי כעס עליי בטירוף על כך שנעלמתי לו, אבל זה לא בדיוק עניין אותי. הוא כבר לא יכול היה להתנהג כמו האח המסור והדואג שלי.
הוא לקח אותי אליו לדירה שלו, בבניין רב קומות ומפואר שכמעט גרם לי להקיא. בלי הסבר נוסף הוא נעל אותי אצלו בדירה ואז שוב נעלם.
התעצבנתי. רציתי להרוס לו את כל הדירה המפוארת שחי בה, אבל בסופו של דבר הסתפקתי רק בלנפץ כמה צלחות וכוסות.
היה לו מספיק כסף לקנייה מחודשת של צלחות וכוסות. הוא יסתדר. השארתי את הדירה מבולגנת והרוסה, וכשחזר ראיתי איך הוא מתחיל לאבד את קור הרוח שלו.
אבל אחי תמיד נהג איתי בעדינות, לכן לא הופתעתי כשהוא הסתגר בחדר השינה שלו ופרק את הכעס שלו שם.
אך למחרת הבנתי באמת עד כמה הוא כעס, כשהוא דרש ממני להגיע למתחם האימונים בו היה ברגל. תכננתי לברוח ולעשות מה שעולה על רוחי, אך הוא איים עליי יפה.
תוך כדי השיחה שלנו אתמול הוא שאל על מה שעבר עליי בלעדיו. לא סיפרתי לו לא משנה כמה ניסה להוציא ממני, והוצאתי ממנו הבטחה שהוא לא ינסה אפילו לחטט.
לכן כשהוא איים עליי הבוקר ואמר שאם לא אגיע, הוא יעשה הכל כדי לגלות עם מי הסתובבתי ומה עברתי, רגליי לקחו אותי מעצמן.
לא יכולתי לתת לו לגלות.
בכל מקרה קיוויתי שזה היה איום חד פעמי. כתוצאה מכך הלכתי ברחוב ברגל, עד שהגעתי אל מתחם האימונים שאחי דאג מראש להביא לי את הכתובת של המקום.
לא היה לי טלפון נייד כשהגעתי לכאן אתמול, אז אחי קנה לי אחד. לא רציתי להשתמש בו, אך כאשר הייתי צריכה ללכת למקום שלא היה לי מושג איך להגיע אליו, נאלצתי לקחת אותו איתי ולמדתי תוך כדי להשתמש בדבר הזה שנקרא 'גוגל מפות'.
כשעושים עסקה בלית ברירה עם השטן, לא משאירים שום עקבות. בעיקר עקבות אלקטרוניות.
קיללתי את הסיטואציה ללא בושה כשהגעתי אל פתח המתחם, מזיעה וחסרת כוחות. "סנטינו?!" צעקתי בפתח לאחר שנכנסתי.
הוא לא השיב לי והמקום היה ריק וכל כך גדול, שהלכתי לאיבוד עוד לפני שבכלל באמת הלכתי לאיבוד. "סנטינו!" לא היה שום קול מענה.
לעזאזל איתו. התחלתי להסתובב במתחם ולנסות למצוא את הדרך שלי.

איפה הוא?
הרגשתי שאני הולכת ומשתגעת ככל שהמשכתי ללכת במקום הענק הזה, כשהוא ריק לחלוטין. "אני נשבעת שאם אגלה שעבדת עליי, אחי היקר, אני אחסל אותך." מלמלתי לעצמי בזעם.
לא באמת היה כאן מישהו שישמע אותי. המשכתי ללכת במסדרונות ופתחתי אין ספור דלתות. כבר איבדתי ספירה כשנכנסתי בדלת הנוספת שהייתה מולי.
"סנטינו?" שאלתי והתקדמתי לתוך החדר שהיה מלא בלוקרים וספסלים. כמו חדר מלתחות. בגלל שלא היה נראה שיש כאן מישהו, הרשיתי לעצמי להסתובב בפנים.
הסיכוי שסנטינו היה כאן נראה אפסי, אך בכל זאת התקדמתי עוד קצת ועקפתי את הלוקרים. אם אחי היה כאן הוא כבר היה פונה אליי.
בכל מקרה קיוויתי שאין כאן הפתעות. "סנטינו, זה אתה?" קול גברי נשמע וגרם לי לעצור במקום. בהחלט טעיתי.
מול עיניי נגלה התאום בעל העיניים הכחולות, כשרק מגבת כרוכה סביב מותניו. עיניו היו פעורות לרווחה ולפני שהוא בכלל הספיק לומר משהו, זרקתי עליו את הטלפון בזריקה חסרת רחמים.
הוא לא יופיע מולי ככה וישאר בחיים.
הנייד פגע בפניו והוא מעד אחרונית בעקבות ההפתעה, עד שנפל על הרצפה האפורה. "את חתיכת מטורפת!" הוא אחז באפו המדמם, והמגבת עלתה מעלה על יריכיו.
לעזאזל.
"אני?! תתלבש חתיכת סוטה!" צעקתי והפניתי לו את גבי. הרגשתי שלחיי בוערות מחום מהבוכה, אך הכעס והזעם החליפו את תחושות הבושה די במהרה.
"את החסרת בושה שנכנסה לכאן בלי בעיה, ואני הסוטה?" הוא מלמל מאחוריי, אך התעלמתי. אם אשאר כאן עוד רגע, לא אשלוט בעצמי ובלשון שלי.
התקדמתי צעד אחד רק בשביל לעצור באותו המקום, כשאני מקללת אותו כמה קללות עסיסיות ויפות. שכחתי את הטלפון שלי.
לקחתי נשימה עמוקה והסתובבתי אחורנית. התעלמתי מדין שניסה להשתלט על האף המדמם שלו ומהמבט הזועם שבעיניו.
התקדמתי אליו והעברתי את רגליי מעל רגליו, כדי לגשת לנייד שלי שהתרסק לידו. בזריזות חטפתי מהרצפה את הנייד.
עיניי לרגע פגשו את עיניו ולפני שהכחול הצלול הצליח להשפיע עליי, הפניתי את מבטי. הוא עדיין היה עירום פרט למגבת שכיסתה את האזור האינטימי שלו, לכן מיהרתי להסתלק.
לא הייתי טיפשה. אך כשהתכוונתי להסתובב, כמובן שהייתי חייבת להיתקע בין רגליו וליפול על הרצפה.
"שיט," מלמלתי ושפשפתי את ידי שנחבלה בידיעה שפגעתי במשהו ולא בדיוק ידעתי מה. "שאלוהים יקח אותך!" דין זעק בכאב באותו הזמן.
הרמתי את מבטי וקלטתי אותו מחזיק את המקום הרגיש שלו.
אוי, לא. ידעתי שפגעתי במשהו.
נשכתי את שפתי בזמן שהוא התפתל מכאבים, ולא יכולתי לשלוט על עצמי כשפצחתי בצחוק מתגלגל. "מה יקרה אם אגיד שאני לא מצטערת?" שאלתי מבעד לצחוקי.
הוא סובב את פניו ונעץ בי את עיניו הכחולות שהתכהו מזעם. "חתיכת—" הוא סינן בשיניים חשוקות, אך עצר את דבריו לאחר שקלט מישהו מאחוריי.
"מה קורה כאן?"