יפהפייה לוחמת [4]

פרק 40

אריאנה:

סוף השבוע הגיע במהירות. המצב שלי לא השתפר אלא להפך, הדרדר מרגע לרגע. אחרי שדין עזב באותו יום ששמרנו על אחיה של בק, מצב הרוח שלי הדרדר בהחלט.
הפכתי מצד אחד למדוכאת ומצד שני לעצבנית. כעסתי על הכל. כל שינוי במצב הרוח שלי השפיע עליי יותר מדי ובעיקר על התגובות שלי.
אנדי ואחיה היו עדיין אצלנו בבית בעקבות פיצוץ צינור בדירה שלהם. חשבתי שאצטרך לשמור על אחיה עוד לילות, אבל היא נהגה לקחת אותו איתה בכל פעם שיצאה לעבוד. לא התעניינתי בסיבה לכך, בעיקר השתדלתי להתחמק ממנה ומאחי.
היו רגעים שכעסתי עליה. היא מצאה חן בעיניי אחי ובמקום לקבל את זה היא דחתה אותו שוב ושוב. ומצד שני היו רגעים ששמחתי.
כי הערכתי את העובדה שהיא הגנה על אחיה הקטן, וידעתי שאם היא לא תרצה את אחי בסופו של דבר, היא תלך.
בנוסף קינאתי בה על כך שיכלה לבחור מה לעשות. אם לקבל את אחי או לדחות אותו. ממני הבחירה נלקחה ברגע שסנטינו הרחיק אותי ממנו ומהעולם החדש שלו. ברגע שהשאיר אותי לבד.
הכאב בצלעות שלי פחת אולם עדיין לא הרגשתי במיטבי. מדי פעם היו לי בחילות ומגרנות. סנטינו שם לב שהרגשתי לא טוב, הוא אפילו שאל, אך התחמקתי מתשובה כנה בכל פעם ואמרתי שאני בסדר.
הייתי בתסבוכת ענקית.
דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי. שוב שכבתי במיטה בחוסר רצון לצאת החוצה. הלחץ שנבע מג'וליאן שהמשיך לנשוף בעורפי, השקית שהביא לי שעדיין הייתה מתחת למיטה וצחקה עליי בכל יום שעבר, הלחץ מדין שרצה תשובות, כל אלה חנקו אותי.
הרגשתי שאני נחנקת ולא מצליחה לנשום. הרגשתי כמו פצצה שרק חיכתה לטריגר שיפעיל אותה בקרוב.

"ארי," אחי פתח את הדלת והתקדם אליי. התחפרתי מתחת לשמיכה כדי שלא יראה עד כמה נראיתי נורא, כי אז הוא שוב יתחיל לשאול אותי שאלות.
"תתחילי לארוז, אנחנו יוצאים עוד שעתיים." אמר ובזווית עיניי שמתי לב שהוא גורר איתו מזוודה קטנה. "יוצאים לאן?" שאלתי כשדפיקות ליבי מאיצות. לא רציתי לצאת לשום מקום.
"סוף שבוע אצל לוקה בבית הנופש שלו. הוא הזמין אותי ואותך על פי בקשת אשתו, ובגלל שאנדי עדיין כאן ביקשתי אישור לקחת אותה ואת אחיה. כולנו יוצאים, אז תתחילי לארוז."
בלעתי את רוקי בכבדות. לא הבנתי למה שנואל תרצה שאגיע. אומנם התחברנו בזמן ששהיתי אצלם, אך לא היינו חברות.
"אני יכולה להישאר בבית –"
"את יכולה לקום ולהתחיל לארוז. את באה איתי, אריאנה. קדימה." הוא קטע את דבריי ויצא מחדרי. נאנחתי בתסכול והתרוממתי לישיבה באיטיות.
נשפתי אוויר כשכאב חד הופיע בצלעותיי. לפעמים היו תנועות שהכאיבו לי למרות הזמן שעבר. נשמתי עמוק ורק אז יצאתי מהמיטה.
פתחתי את המזוודה הריקה ולאחר מכן פתחתי את הארון. התחלתי לזרוק לתוך המזוודה את הבגדים הראשונים שמצאתי. לא שמתי לב מה הכנסתי, רק דאגתי שיהיו לי מספיק בגדים לסוף השבוע הזה.
"ארי," אחי שוב נכנס לחדרי והפעם הוא נכנס עם שקית בידו. "מתקיים אירוע במסגרת העבודה שלי ביום ראשון. אני לוקח אותך איתי, לכן קניתי לך שמלה שתלבשי אותה שם. היא אמורה להתאים לך." אמר והניח את השקית לצידי על המיטה.
"ממתי אני באה איתך לאירועים?" כעסתי. לא הצלחתי להבין אותו. "מהרגע שבו הזמינו קרובי משפחה מצומצמים וחשבתי שאולי זה יעשה לך טוב לצאת. חוץ מזה גם דין מגיע והוא יהיה איתך ברגעים שאני לא."
התאפקתי שלא לגחך. "אני חייבת להגיע?" שאלתי בחוסר רצון. לא הייתי מעוניינת להגיע לשום אירוע במסגרת העבודה שלו, ובטח שלא כל עוד דין שם.
"כן." כאן הוא חתם את השיחה. לא היו בי כוחות להתווכח יותר, לכן ארזתי את השמלה השחורה לתוך המזוודה.
כשסיימתי לארוז ניגשתי להתקלח בזריזות. את השקית שג'וליאן הביא לי השארתי מתחת למיטה כשהדופק שלי מזנק רק מהמחשבה עליה.
ג'וליאן יהיה רחוק ממני והתכוונתי לנצל זאת ולהרחיק ממני כל מה שקשור אליו. התפללתי שהוא יניח לי לסוף השבוע הזה.