יפהפייה לוחמת [4]

פרק 30

אריאנה:

"אין שום סיכוי שבעולם."
"זה לא נתון להחלטתך, ארי."
"לא אכפת לי! אני לא הולכת להישאר לבד איתם במשך לא יודעת כמה, עד שתחליט לחזור. לא יקרה." סירבתי בתוקף.
לפני כמספר דקות, אחי סנטינו הודיע לי שהוא יוצא לנסיעת עסקים ולא יהיה נוכח. לכן עליי לעבור לאחוזה המדוברת של התאום בעל העיניים הכחולות והמשפחה שלו, למשך אותה תקופת זמן.
הדבר היחיד שחשבתי עליו, היה שזה רעיון מאוד גרוע. אחרי שדין תפס אותי עם ג'וליאן חשבתי שאני משתגעת. זה לא היה טוב בכלל, ראיתי בעיניים שלו שהוא הבין שמשהו לא היה תקין בינינו.
ראיתי בעיניים הכחולות והצלולות שלו, שהוא לא ישב בשקט ויניח לי. שהוא לא חושב שמדובר בסתם שכן, כפי שאמרתי לו באותו הרגע.
העברתי את שתי ידיי בשיערי בתחושת תסכול בלתי נסבלת. "דין חוזר להיות איתך במקום השומר שהצבתי לך. לכן תלכי אליו בזמן היעדרותי, תהיי איתו ועם שאר הבנות." אמר.
מה?
ידעתי, פשוט ידעתי שהוא לא ישב בשקט. הוא רצה להשגיח עליי. "אל תיראי מופתעת או עצבנית, את בעצמך רצית להיפטר משומר הראש שלך." אחי הוסיף. זה היה נכון, אבל לחזור להיות עם דין?
לעזאזל. גם ככה הייתי לחוצה להשיג לג׳וליאן את מה שרצה, וכל עוד דין ינשוף לי בעורף אתקשה לעשות זאת. המצב שלי היה מסובך, והתוספת של דין לא עזרה לי.
הייתי צריכה לחשוב. ג'וליאן נסע למשך שבוע, וברגע שיחזור הוא יחפש אותי שוב. לא היה לי זמן לבזבז, אם כי אותה אחוזה גדולה שראיתי אתמול...
רציתי לצעוק בתסכול.
איך אעשה זאת כשדין לצידי?
"מתי?" שאלתי אך מיד התחרטתי. "לא, בעצם לא. אני לא הולכת לשם, תמצא סידור אחר." מחיתי נחרצות. אולי זאת הייתה הגאווה שלי שדיברה כרגע, אך לא רציתי לחזור לשם.
לא רציתי להסתובב איתם ובטח שלא רציתי לראות שוב את דין. לא אחרי המבט בעיניו שהצליח לערער אותי. אחי קם מהשולחן שסביבו ישבנו לארוחת צהריים, הניח את הצלחת שלו ושלי בכיור, ופתח את ברז המים כדי להרטיב אותן.

לא חזרנו עדיין לקשר רגיל, עדיין כעסתי עליו ועל הבחירות שלו, בנוסף עדיין לא סיפרתי לו שפגשתי מישהי שקראו לה אנדי ולא סיפרתי לו שתהיתי לעצמי בנוסף אם זאת הבחורה המדוברת שלו.
לא מצאתי זמן לשאול אותו עליה, גם אם הסקרנות שלי הייתה די גדולה.
מה שכן, בסופו של דבר הסכמתי לשבת איתו מדי פעם לארוחות. אחרי הכל אחי בישל היטב, והוא לא חשב שיש טעם לבזבז כסף כשהוא יכול פשוט לבשל לי ולו.
למרות שידעתי שכסף לא היווה פקטור כאן, הוא פשוט רצה לבלות איתי יותר זמן. לא הצלחתי להגיע עם עצמי למסקנה נחרצת בקשר לזה עדיין.
"כמו שאמרתי לך, אריאנה. את לא מחליטה בעניין הזה. אני צריך לדעת שאת מוגנת כשאני לא נמצא ואני עדיין לא סומך עלייך לבד בבית. אז את הולכת אליו בלי להתווכח." בזאת הוא חתם את השיחה.
חשקתי את שיניי והרצון להתנצח איתו בער בי, אך כבשתי את הרצון הזה עמוק בתוכי. כל מה שאעשה עלול להרוס לי עוד יותר, ולא יכולתי להרשות לעצמי זאת.
במיוחד לא עכשיו כשדין חושד במשהו. אם אחי יחשוב שאני עדיין זקוקה לשמירה כמו כלב, הוא יצמיד אליי את דין עוד יותר וימנע ממני את מה שאני צריכה לעשות.
פאק. רציתי לשבור כל דבר מזוין. "מתי?" שאלתי בלית ברירה. אם אדע לפחות מתי אוכל להתכונן נפשית לכך. הייתי צריכה להכין את עצמי, בעיקר כדי שאוכל להתמודד עם המשפחה הגדולה שלהם.
עם האנשים שהתקשיתי להסתדר איתם, עם האנשים שלקחו לי את אחי.
"בערב, באזור השעה שבע." ענה ועקף אותי לכיוון הסלון. "טוב," מלמלתי והסתלקתי במהירות אל חדר השינה שלי. "תהיי מוכנה!" צעק.
לא עניתי.