דין:
לגרור את אריאנה לעבוד איתי היה קשה יותר ממה שחשבתי. היא התווכחה איתי על כל שטות קטנה ומיותרת, למרות שהכעס שלה היום הופנה בכלל כלפי אחותי לפי איך שזה היה נראה.
שמחתי לראות את אחותי מגנה עליי, אומנם לא הייתי צריך, אך זה גרם לי להתרגש ולחייך עמוק בפנים.
ראיתי את פניה של אריאנה כאשר נואל פנתה אל סנטינו, היא ראתה אדום בעיניים.
הייתי צריך לפעול מהר אז כך פעלתי. גרמתי לה להסתכל ישירות לתוך עיניי, וזאת הייתה כמעט טעות.
בליבי הודיתי לה שהיא לקחה צעד אחורה ממני, כי משהו בעיניים שלה גרם לי לשכוח איך לנשום. אש בוערת, מסוכנת ובלתי ניתנת לשליטה.
ישר חשבתי על אחותי. לא יכולתי לאפשר לאריאנה לפגוע בה, במיוחד לא אחרי מה שנודע לנו הבוקר. נואל עדיין הייתה בהכחשה וסירבה לדבר על זה.
היא לא האמינה הבוקר למה שעיניה ראו, לכן מצאתי את עצמי מתרץ תירוצים לסביו והולך לקנות לה בדיקות נוספות, רק כדי שתהיה בטוחה.
היא ביצעה עוד שלוש.
ולכולן הייתה את אותה התוצאה.
ניסיתי שלא לחוץ עליה, אך ככל שהזמן עובר והדקות זזות להן, והיא ממשיכה לשתוק, זה נהיה בעייתי. כי זכרתי יותר מדי טוב מה קרה לפני שנתיים.
אם משהו חס וחלילה יקרה לה ולוקה רק אז יגלה זאת, תהיה פה מלחמת עולם שלישית.
בזמן שאריאנה נשלחה לזרוק את הזבל בפח הגדול שמחוץ למסעדה, נואל עזרה לי לפנות את הכלים המשומשים לכיור במטבח. גם עכשיו היא סירבה לפתוח בשיחה הזאת.
היינו לבד מאחר ואבי יצא לרגע, לכן החלטתי לנצל את זה למרות שאחותי ממש לא התכוונה לשתף איתי פעולה. "נואל,"
"אני לא מתכוונת לשמוע." היא כמעט שברה את הצלחת המלוכלכת כשהניחה אותה בכיור. לא התכוונתי לשחרר עדיין. "את צריכה לספר לו." אמרתי שוב את אותו המשפט בפעם המי- יודע- כמה.
אחותי גלגלה את עיניה וניערה בחוזקה את כפות ידיה הרטובות בכוונה, כך שטיפות מים עפו לכיווני. "אני אספר לו בהזדמנות, אל תלחץ עליי." והיא שוב ענתה את אותה התשובה שלה לשאלתי.
ידעתי שהיא פחדה מכך והייתה לחוצה מאוד, אך היא הייתה חייבת לספר ללוקה. היא לא תכננה אבל מה לעשות, זה פאקינג קרה.
"הסכמת להתחתן איתו, אתם נשואים להזכירך." אמרתי את המובן מאליו והיא גיחכה בעצבנות. "טוב, זה ממש לא אותו הדבר." הגיבה ואספה את שיערה לקוקו מרושל.
זה היה נכון. "בדיוק, נואל. וזאת הסיבה ללמה את צריכה לספר לו כבר."
"דין, תפסיק. הבנתי בפעם הראשונה."
זה לא היה נראה ככה.
"עברו שעות, נואל!" ציינתי ואז הנמכתי את טון קולי. "זה לא משהו שאת צריכה להתייחס אליו בקלות, לעזאזל. מדובר פה בפאקינג תינ--"
"תסתום!" היא סתמה את פי בכף ידה לפני שסיימתי את המשפט. היא הפצירה בי בעיניה שלא אומר את המילה הזאת בקול, שלדעתי אכן הייתה אמורה להיאמר.
כי אחותי אם רצתה בכך או לא, הייתה בהיריון.הרמתי את ידיי בתנועת כניעה, ורק אז היא הורידה את ידה מפי. הדבר היחיד שהשאיר אותי שפוי כרגע ולא גרם לי להשתגע, מהסיבה שאחותי בת התשע- עשרה בהריון מגבר מאפיונר שבן עשרים ותשע, זה שהיא הייתה צריכה אותי.
לכן שמרתי על זכות השתיקה בעניין. לפחות כמה שיכולתי. רק דחקתי בה לספר לו על כך שהוא עומד להפוך לאבא.
בדיוק באותו הזמן אריאנה חזרה והתקדמה אליי, זועפת כרגיל. "לעזאזל." היא סיננה בכעס בין שפתיה ונשפה החוצה.
אחותי נעצה בי מבט אחרון שביקש ממני לשתוק, לפני שעזבה את המקום. החזרתי לה מבט שאמר שהיא יכולה לסמוך עליי, כי זה היה נכון.
רק אריאנה ואני נשארנו כאן. הסתכלתי עליה כשמחתה זיעה שהצטברה על מצחה. "אני חושבת שסיימתי," אריאנה ניגשה אליי. המראה היה חמוד, לראות אותה כל כך בטוחה בעצמה כשהסיטואציה הייתה הפוכה לחלוטין.
היא לא סיימה, היא רק התחילה.
"לא, להפך, רק התחלת. אז תזיזי את עצמך החוצה." דחפתי אותה אל מחוץ למטבח, וגררתי אותה למרות מחאותיה שאשחרר אותה. "אתה לא תחלק לי פקודות." היא כמעט גרמה לי למעוד וליפול, אך עצרתי את עצמי בזמן.
לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שוב ושוב לא להתפרץ עליה. זה לא היה הזמן ולא המקום לכך. לבסוף הצלחתי לגרור אותה חזרה אל הלקוחות, ודחפתי אותה עד לשולחן שבו התיישבו תלמידי תיכון.
זיהיתי את המדים שהם לבשו, הם היו תלמידים של התיכון שבו למדתי. שנה עברה מאז אך זה הרגיש הרבה יותר.
"קדימה, ארי. לעבודה." אמרתי אך באותה שנייה קיבלתי מרפק לצלעות. "אריאנה בשבילך!"
גלגלתי את עיניי והתרחקתי מהמטורפת חסרת מעצורים הזאת. היא חרקה את שיניה והביטה בתלמידים שעיניהם היו פעורות לרווחה, כנראה מהלם.
שילבתי את ידיי על חזי וצפיתי בה משרתת בפנים זועפות את חבורת התלמידים שהגיעה לכאן.
"היא תמיד ככה?" פיורה הגיחה לצידי בשאלה. "כועסת? עצבנית?" שאלתי והפניתי את מבטי אל הבחורה שמצאה חן בעיניי באופן אסור לחלוטין.
"כן, היא נראית כאילו היא הולכת לשרוף את המקום בלי לדפוק חשבון."
"לגבי זה את צודקת. היא באמת מסוגלת." השבתי כשהחזרתי את מבטי אל אריאנה שיכלה להרוג את כל הלקוחות כאן במבט אחד.
YOU ARE READING
יפהפייה לוחמת [4]
Roman d'amourהגבול בין שנאה לאהבה הינו מוגדר וקבוע? או שמא ניתן לחצות את הקו בלי בעיה? ביום אחד עקוב מדם, דין מבין שאם הוא רוצה להגן על המשפחה שלו, הוא צריך להתחזק ולצבור כוח. בעקבות זאת לאחר סיום לימודיו, הוא מצוות אל אחד הקפטנים הנאמנים ביותר של קאפו המאפיה הא...