יפהפייה לוחמת [4]

פרק 3

דין:

המשכתי לעמוד ולהסתכל על הבחורה שאפילו לא ידעתי איך קוראים לה, בזמן שהיא חייכה בסיפוק לעבר המכונית המונעת.
עדיין לא הבנתי איך לעזאזל היא הצליחה להניע את המכונית, ומאיפה היכולות האלה. "אתה נכנס או לא?" היא שאלה ואחזה בדלת.
נשארתי לעמוד קפוא במקום וניסיתי לעכל את מה שהתרחש לנגד עיניי. ולא. לא בדיוק הצלחתי. כשהיא הבינה שלא התכוונתי להגיב, היא סגרה את הדלת נהג בפניי.
כאן התעוררתי על עצמי. הו לא. ממש לא. רגע לפני שהיא לחצה על הגז נעמדתי מול המכונית. "צאי, אל תסבכי את העניינים. בבקשה ממך." ביקשתי.
הבחורה המסתורית גלגלה את עיניה והורידה את החלון. "זוז. אני רק רוצה לעשות על המכונית מהגניבה הזאת סיבוב קטן, פחות מתחשק לי להיעצר על רצח." אמרה בחיוך שהרעיד לי את העצמות.
היא עוד תהרוג אותי, אני בטוח.
זזתי במהרה מקדמת המכונית ופתחתי בסערה את הדלת שליד מושב הנוסע. היא כמעט שוב נסעה אך עצרה בגללי. "שמעי," התחלתי לומר וכבר הלב שלי האיץ מהלחץ.
"בואי נפסיק את מה שזה לא יהיה." ביקשתי כמעט בתחינה. הבחורה הקטנה התרווחה במושב הנהג והעבירה את אצבעותיה על ההגה השחור.
"שום דבר, יש פה ליד מגרש נטוש שאני מתכננת עליו. אני נוסעת." בלי התראה היא לחצה קלות על הגז, ואני מצאתי את עצמי בתוך המכונית לידה במושב הנוסע.
איך ולמה? זאת כבר הייתה שאלה בפני עצמה.
"לעזאזל," קיללתי כשהיא נסעה בחניה כמו משוגעת. חגרתי את עצמי ליתר ביטחון. "תגידי לי את שפויה? תעצרי את הרכב. אין לך רישיון אפילו!"
כבר התחלתי להילחץ, כשהיא לחצה על הגז ויצאה ממגרש החנייה. "אין לי רישיון, אבל יש לי ניסיון." השיבה בקריצה.
ניסיון?!
פאק.
שלפתי את הנייד שלמזלי לא שכחתי אותו ופתחתי את אנשי הקשר, שם לחצתי על המספר של לוקה בכדי לשלוח לו הודעה.
אך אז מיד התחרטתי והתכוונתי לשלוח הודעה זריזה לאחותי, מה שלא בדיוק צלח.
הנייד שלי עף מידי, כשהמטורפת הקטנה פנתה ימינה וצהלה בשמחה. לא היה לי מושג אם הפסקתי לשלוח או לא.
איבדתי ריכוז כשראיתי אותה נוסעת לכיוון המגרש הנטוש. "לעזאזל." המשכתי לקלל אותה, אותי ואת ההחלטה המטופשת שלי לדבר איתה.
היא הגבירה את השירים ברדיו ואני חיפשתי את הטלפון תחת המושב. "נכון שזה מגניב?" היא שאלה והתחילה לשיר בקולי קולות.
הלב שלי כמעט יצא מהמקום.
"לא, זה לא מגניב בכלל." מלמלתי וכשהיא פנתה שמאלה, ראיתי את המוות מול העיניים. "טוב, מספיק. די, תעצרי את הרכב לפני שנעשה תאונה או שנהרוג אנשים בדרך." פניתי אליה בבקשה.
לא רציתי למות ולא רציתי להיכנס לכלא ובעיקר, אבל בעיקר לא רציתי להתעסק עם גיסי הזועם. למזלי הרחוב היה ריק יחסית.
"לא, לא, לא." סירבה והסתכלה עליי בעודה מאיצה, כשהיא כמובן לא מסתכלת על הכביש. באותו הרגע אחזתי בסנטרה וסובבתי את פניה חזרה אל הכביש. "עיניים על הכביש, מטורפת אחת."

היא הוציאה לעברי לשון והמשיכה להאיץ עד שנכנסה אל המגרש הנטוש שהיה קרוב אלינו. חרקתי את שיניי ושוב ניסיתי למצוא את הנייד שלי, אך ברגע אחד הלב שלי ירד לתחתונים.
ממש אבל.
כי הבחורה המטורפת והקטנה הזאת התחילה לאבד שליטה, מה שגרם למכונית לנסוע בזיגזגים. "תיזהרי, אלוהים." תפסתי את ההגה ושברתי ימינה לפני שנתקענו בחומה.
המשכנו לנסוע בזיגזג ואיבדנו שליטה. "שיט!" היא צעקה בבהלה ואני נלחצתי עוד יותר. "תלחצי על הבלם המזוין!" צעקתי חזרה.
אך אז מבלי לשים לב, ברגע אחד, מצאנו את עצמו תקועים בשיח גדול ובאחד העצים. כריכות האוויר התנפחו ואני חטפתי מכה כואבת בגב ובראשי.
"פאק..." גנחתי ואחזתי בראשי שהחל לכאוב ולהסתובב. עשן יצא מקדמת הרכב ודם זלג מקודקוד ראשי.
תזכירו לי בפעם הבאה בבקשה לא להתעסק עם בחורה מטורפת כמותה.
פתחתי את הדלת ודידיתי החוצה כשהכאב בראשי רק גבר. מכסה המנוע היה מרוסק. "שיט," שמעתי את קולה של הבחורה מהצידה השני של המכונית מקללת.
מסתבר שהיא בחיים.
היא דידתה כמוני בחוסר איזון. אומנם לא הייתי אלים באופי שלי, אך כרגע רציתי בהחלט לחנוק אותה על הטיפשות שלה.
"את פשוט..." התחלתי להגיד בחריקת שיניים אך עצרתי עצמי בגלל הכאב בראשי.
"אני חושב שחטפתי זעזוע מוח."
"כן, גם אני."
"מה את אומרת," מלמלתי ונשענתי על תא המטען של הרכב. פאק. הראש שלי כואב.
ניסיתי להתאושש כדי להבין מה עליי לעשות עכשיו, אך רעש התקרבות של מכונית אחרת נשמע מולי והסיח את דעתי.
כשהרמתי את מבטי, קלטתי את המכונית של סנטינו מולינו. מתוכה יצאו לוקה וסנטינו במהרה, שהביטו בנו בפה פעור.
"לוקה, אני—"
"ארי?" סנטינו קטע את דבריי בתדהמה מוחלטת, כשהביט אל הבחורה הקטנה שנשענה על הרכב באפיסת כוחות.
היא הזדקפה והתחילה לצחוק, בעודה מנופפת אל סנטינו בידה.
"היי, אח גדול."
שאלוהים יקח אותי.