יפהפייה לוחמת [4]

פרק 38

אריאנה:

הלב שלי הלם בחזי כאילו הוא עמד להתפוצץ כל רגע. זה לא היה אמור לקרות כל כך מהר. הוא לא היה אמור להופיע בפתח הדלת כל כך מהר. "מה אתה עושה כאן? בשעה הזאת?" הסתכלתי לאחור בפניקה כיוון שפחדתי שדין יופיע מאחוריי.
"לא תתני לי להיכנס?" ג'וליאן שאל. הסבתי אליו את מבטי במהרה. חשקתי את שיניי כשזעם, פחד, כעס ופאניקה השתלטו עליי. "לך מכאן, ג'וליאן. תן לי עוד כמה ימים, אני מבטיחה שאשיג לך הכל. אז תלך מפה לעזאזל."
הייתי נחושה בדעתי לסלק אותו. הוא התקרב ונשען על משקוף הדלת, דבר שגרם לי לקחת צעד לאחור. הלב שלי דפק בפראות וזיעה קרה זלגה על מצחי.
לא יכולתי להרשות שדין יראה אותו כאן. אם דין יראה אותו הכל יתפוצץ. לא משנה כמה דין היה חזק הוא לא יצליח להתמודד מול ג'וליאן.
בנוסף לזה גם יותר מדי זיכרונות מהיממה האחרונה עלו בראשי. כל כך הרבה כאב. הצלעות שלי כאבו. הגוף שלי כאב. הכל כאב.
"דווקא אשמח לפגוש את הילד הזה שנמצא פה." אמר. גוש רוק נתקע בגרוני והראש שלי הסתובב. "ג'וליאן, פשוט תלך." ביקשתי. התפללתי שהוא יקשיב לי לשם שינוי ויעזוב באותו הרגע. הוא הבהיר את הנקודה שלו כבר אתמול בלילה.
"עדיין לא. הבאתי לך מתנה, ארי המתוקה." הוא התעלם מהבקשה שלי כשהוציא מתוך שקית שרק אז שמתי לב אליה, כנראה מהלחץ לא הבחנתי בה קודם, מכשיר שחור וקטן.
הייתה לי בחילה. "תסתכלי על זה," דרש ונופף בו בידו מול עיניי. "המכשיר הקטן הזה יעזור לך במשימה שששכחת ממנה בזמן האחרון."
"מה זאת אומרת?" שאלתי והדופק שלי זינק עוד יותר. "תמצאי כספת, אריאנה." כספת? אלוהים אדירים. נשמתי בכבדות. "על מה אתה מדבר?"
"יש בפנים וירוס. את רואה את הכבל הזה?" שאל והתרחק מהמשקוף כדי להראות לי את כבל היו-אס-בי שאמור להתחבר... פאק. עיניי נפערו בהבנה.
"תמצאי את הכספת, ארי. תמצאי מקום חיבור ותחברי את המכשיר הזה."
"ואז מה?" הוא חייך חיוך שגרם לי עוד יותר לבחילה. "בום."
התרחקתי לאחור בבהלה. ג'וליאן צחק והתקרב אליי צעד נוסף. "הוא ישתלט על הכספת ויאפס אותה. וזה הרגע שלך לבחור סיסמה חדשה. תקלידי אותה ובאותו הרגע הדלת תיפתח. כמו קסם, מדהים לא?" הוא חייך מאושר.
לא, זה לא היה מדהים. זה היה מתכון לאסון שיוביל למוות שלי. התקשיתי לנשום באופן סדיר.
"איך אתה בטוח שזה יעבוד?" שאלתי חרדה למה שעתיד לקרות. "כל עוד לא תנתקי את המכשיר, זה יעבוד. זה וירוס, מתוקה. הוא אמור להשתלט על המערכות הפנימיות ולנטרל את מערכת ההגנה. זה הרגע שלך להיכנס פנימה."
"אין דרך אחרת? אני לא יכולה -"
"את יכולה ואת תעשי את זה." הוא קטע את דבריי בנהמה. "השעון מתקתק. אני רוצה שזה יבוצע בימים הקרובים. זאת הזדמנות אחרונה, מתוקה," הוא הכניס את המכשיר חזרה לתוך השקית ומיד דחף אותה אל חזי.
אחזתי בה לפני ששחרר את ידו. "הזמן שלך נגמר. נגמרו האיומים. מה שקרה אתמול היייתה רק טעימה. הפעם אני לא אוכל להגן עלייך." ידו ליטפה את פניי ומיהרתי להתרחק ממנו.
עמדתי להקיא על בגדיו כל רגע. "מקום יפה. איך המגורים פה? את נהנית?" שאל בפתאומיות שהדליקה אצלי נורות אדומות. הוא משך את השיחה, השאלה למה. לא אהבתי את זה.
"מה עוד אתה רוצה, ג'וליאן? הבהרת את הנקודה." רק רציתי שהוא ילך מכאן ומהר. "סתם הסתקרנתי לראות איך החיים לצד אחיך, אחרי שהוא זרק אותך הרחק ממנו לפני שנים." זאת הייתה עקיצה שבהחלט פגעה בי.
"לא עניינך." סיננתי בכעס ולא הראיתי לו שדבריו הצליחו לפגוע בי. "מעניין," מלמל והתקדם פנימה לתוך הבית. "צא מפה." כמעט צעקתי עליו כשהוא עמד בנקודה שבה דין יכול לראות אותו.
אסון עמד בפתח. "כמו שאמרתי, דירה יפה." הוא המשיך בשלו וגרם למפלס החרדה שלי לעלות בהרבה. "ג'וליאן, הבנתי. אני אעשה את זה. רק תלך."
הוא בחן אותי בעיניו. "ככה אני אוהב אותך. תשני טוב." הוא קרץ ויצא מהדירה סוף- סוף.