יפהפייה לוחמת [4]

פרק 10

דין:

"תשתיקי את הקולות האלה." גנחתי בתסכול ומשכתי את הכרית שמתחת לראשי, כדי שאוכל להצמיד אותה אל אוזני ולמנוע מרעש הדפיקות האלה לחדור לתוך מוחי.
עיניי עדיין היו עצומות ככל שהדפיקות המוזרות המשיכו להתבצע, וכאב הראש שלי התעצם יחד כמו פטישים שדופקים ללא הפסקה. "אני? תעשה אתה עם זה משהו." אחותי מלמלה לצידי.
ככל שהזמן עבר הבנתי שמדובר בדפיקות דלת, לעזאזל. נאנחתי כשהבנתי שאני זה שצריך לקום ולפתוח את הדלת למי שזה לא יהיה, ולא אחותי לאור בקשתה.
"דין!"
שיט.
פקחתי את עיניי בבת אחת, כשזיהיתי את קולו של לוקה מאחורי הדלת. הזדקפתי לישיבה ומצמצתי בעיניי. אחותי עדיין נמנמה בזמן שבעלה דפק על הדלת כמו משוגע.
"מי זה...?" אחותי כיסתה את ראשה בשמיכה. "בעלך, אחות. אני אפתח." קמתי מהמיטה ודידיתי לעבר הדלת. הראש שלי עדיין כאב עוד מאתמול, או יותר נכון עוד מיום התאונה.
פתחתי את הדלת ומצאתי את גיסי עומד כשידיו אוחזות במשקוף הדלת והוא נשען קדימה. הוא היה נראה עייף, כאילו לא ישן כל הלילה.
"איפה היא?" שאל בקול צרוד ומודאג. הוא בהחלט היה מותש. "ישנה," עניתי וסובבתי לרגע את ראשי אחורנית אל אחותי, ואז חזרתי להביט בלוקה. "הכל בסדר?" שאלתי.
הוא ליקק את שפתיו והזדקף למרום גובהו. "היא ישנה?" שאל והביט למאחורי כתפיי. "כן..." השתתקתי לרגע כדי לבחון את המצב המוזר הזה.
נואל אמרה לי שהוא יצא בלילה והנחתי שקרה משהו, אך לא חשבתי שמדובר בלוקה עצמו. כי לפי איך שהמצב נראה פתאום, ללוקה אכן יש קשר.
"בטוח?" שאלתי שוב ובחנתי את גיסי שהעביר את ידיו על פניו. מה לעזאזל קרה?
הוא צעד לאחור והנהן. "כן, כשהיא תתעורר תגיד לה לחזור אליי." ביקש ולפני שהספקתי להשיב לו, הוא הפנה אליי את גבו והלך לדרכו.
סגרתי את דלת חדרי בהיסוס והשתהיתי במקומי בעודי מנסה להבין מה קרה. החלטתי לדבב את אחותי כדי להבין את העניין.
שפשפתי את עיניי וחזרתי אל המיטה, נשכב עליה באיטיות. הסתכלתי שוב על אחותי והייתה לי תחושה שהיא לא נרדמה לאחר ששמעה את קולו. "את יכולה להתעורר, הוא כבר לא כאן." אמרתי.
נואל משכה את השמיכה מפניה ונאנחה לתוך הכרית. "למה התחמקת ממנו עכשיו, אחותי היקרה?" שאלתי ושילבתי את זרועותיי על חזי.
"לא התחמקתי,"
"את כן." זקרתי גבה. היא ליקקה את שפתיה ונשכבה על גבה. "אני לא."
"נואל שאני מכיר לא הייתה מתחמקת מבעלה ברגע שהוא בא לחפש אותה. מבעלה שהיא מאוד אוהבת אותו, אפילו יותר מאחיה התאום—"
"תסתום." היא זרקה עליי את הכרית שלי שישנה עליה במהלך הלילה, וצחוק יצא ממני אחרי הרבה זמן שלא. "נו, מה הסיפור?" שאלתי בסקרנות לאחר שנאנחה.
"כלום, מה הקטע עם הילדה הפסיכית?" שאלה ושינתה את נושא השיחה. כיווצתי את גבותיי בבלבול, "מי?"
"מה מי, דין. אחותו של סנטינו."
נענעתי את ראשי לשלילה כשהבנתי שהיא שואלת על אריאנה. אריאנה לא הייתה נושא השיחה שלנו, אלא היא בעצמה.
"לא. תעצרי שם. אין שום קטע ואת לא תשני נושא, אנחנו חוזרים אלייך, אחות." קטעתי אותה לפני שהיא תמשיך לפלוט שטויות.