יפהפייה לוחמת [4]

פרק 16

דין:

"דין!" לוקה המשיך לנהום ברוגז וצעדיו הכבדים נשמעו מכיוון המדרגות. "קרה משהו?" פיורה שאלה אותי ועיניה פעורות לרווחה. "אני..." כחכחתי בגרוני.
בדיוק אז ברונו ירד במדרגות לכיוון שלנו. "מה עשית, דין?" הוא צחק ונזרק על הספה. "לוקה נשמע עצבני." הוסיף ופיורה גערה בו.
"כלום," עניתי וברגע שקלטתי את גופו של לוקה מולי, זינקתי מהכיסא כאילו אחז בי דיבוק. אך הוא היה מהיר יותר ממני והיו לו אינסטינקטים מטורפים, הוא הצליח לאחוז בזרועי.
"בוא איתי עכשיו." פקד ומשך אותי איתו אל חדר העבודה שלו. שתקתי כי לא יכולתי לצאת להגנתי מול כולם, מהסיבה שזה היה עלול לחשוף את ההריון של אחותי וזה משהו שלא רציתי שיקרה.
"לוקה!" שמעתי את אחותי ברקע, אך קולה נעלם ברגע שדלת חדר העבודה שלו נסגרה בעקבותינו. רק אז הוא עזב את זרועי והלך אל הכיסא שלו מאחורי השולחן המשרדי, אולם הוא התחרט וחזר אחורה לכיוון שלי.
הוא כעס, ממש כעס.
"אתה מתנהג באופן מגוחך." הדלת נפתחה בסערה ונטרקה מיד לאחר מכן, על ידי אחותי שעמדה בידיים שלובות על החזה שלה. לוקה נעצר וכיווץ את עיניו. "לא, אני לא."
גלגלתי את עיניי כשהבנתי שאני עומד להיות באמצע המריבה המיותרת הזאת. תהיתי לעצמי למה כל דבר חייב להסתבך בהקשר של שני אלה.
"כן אתה כן. ברור שהוא ידע לפניך לוקה, הוא אחי!" היא הצביעה עליי כשאמרה זאת.
"זה לא משנה, דבר כזה היית צריכה לספר לי קודם כל. כמה זמן הסתרתם את זה ממני, הא?" הוא שאל והפנה אליי את עיניו המאיימות, שגרמו לרגליי לכשול לעבר הכיסא הפנוי שלידי.
"יומיים?" עניתי במלמול קל וזכיתי שוב במבט הזועם של גיסי שגרם לי לשתוק. "יומיים?"
"בחייך, לוקה. אתה מגזים. ממש מגזים." נואל צעדה לעברו צעד כועס. "ואתה טועה, יש דברים שבראש ובראשונה אני אספר לדין, זה תמיד היה ככה ויישאר. הייתי בפאניקה והייתי צריכה את אח שלי איתי."
הוא נעל את לסתו בזעם ואז שחרר נשימה. "אם היית בפאניקה, היית צריכה לבוא אליי. לספר לי, נואל. לא להסתיר את זה ממני." נימת קולו התרככה מעט.
כבר לא הבנתי על מה הוא כעס, אך המריבה שלהם שהתנהלה ממש מולי, מנעה ממני לקום. כאילו אם אעשה צעד מוטעה אחטוף את האש לכיווני.

נואל הצרה את עיניה. "על מה לעזאזל אתה כועס?! לא הסתרתי ממך סוד שעלול לסכן מישהו, וגם לא הסתרתי, רק חיפשתי תזמון נכון לספר לך!" היא צעקה וגרמה לי למצמץ בעיניי במהירות.
"נואל," ניסיתי להרגיע אותה אך היא כל כך כעסה שהיא לא שמעה אותי. "זה לא סוף העולם, נכון? אני רק בהריון." אחותי פלטה סוף כל סוף את המילה שלא העזה להגיד.
מזל שהמשרד שלו היה חסין לרעשים, כך שאף אחד מבחוץ לא שמע אותה מודה במקרה החדש בחייה.
לוקה שתק ונתן לה לפרוק עליו את התסכול שלה, והוא המשיכה. "גם אני ממש עצבנית עליך וכועסת, ופאקינג בהריון. אמרתי את זה כבר? ונחש ממי? ממך!" המשיכה לזרוק עליו עוד מילים במהירות. כל הפאניקה שדיברה עליה יצאה בזה הרגע החוצה. רציתי לקום ולקחת אותה משם, אך לוקה הקדים אותי בדבריו.
"שבי." הוא דרש.
"אני לא רוצה."
"נואל."
"אני כועסת לעזאזל."
באותו הרגע הבנתי שאולי עדיף שלוקה ינהל את השיחה הזאת. הייתי צריך לקחת את הרגליים שלי ולהתרחק מהם כרגע. זה לא היה נכון להיות באמצע הריב הזה ביניהם.
"שבי. עכשיו." לוקה הדגיש כל מילה. נואל נשפה בכעס והתיישבה על הכיסא שהיה לידי. התנופה שהיא באה איתה כמעט גרם לכיסא להתנדנד.
"הייתי צריכה את דין איתי, זה הכל." היא מלמלה לבסוף בנימה שקטה יותר. המילים שלה גרמו לחזי להתכווץ. "לוקה," התחלתי להגיד לפני שהם ימשיכו להתווכח סתם.
"אני יודע," הוא קטע את דבריי ועיסה את רקותיו. "זה... פאק." הוא נאנח.
זה היה הזמן שלי ללכת, אך לפני כן רציתי להרגיע את הרוחות. "לוקה, תקשיב." הזדקפתי בכיסא.
"נואל באה אליי וחשדה בהריון, היא לא רצתה לספר לך לפני שהיא בטוחה שזה חיובי. אז עשינו בדיקה—"
"בדיקה? גם את הבדיקה עשית איתו?" הוא קטע אותי ופנה אליה. בתגובה היא נעצה בו את עיניה הזועמות ואני התחלתי לגמגם. "שיט, לא, זה לא היה ככה. זאת אומרת כן אבל—" השתתקתי.
ליקקתי את שפתיי ונשמתי עמוק. "לא חשוב, הפואנטה שלי זה שהיא בהריון. כן בהריון, עם הילד שלך, אז כדאי ששניכם תתאפסו על עצמכם ומהר. מדובר פה בתינוק ואתם כבר לא הולכים לשחק ברעיון של אבא ואמא, כי זה קורה באמת וזה כבר לא משחק. אז בחייכם תפסיקו עם השטויות האלה."
דממת אחלוט אפפה אותנו כשסיימתי את דבריי. נואל הסתכלה עליי בעיניים פעורות לרווחה לעומת לוקה שהצר את עיניו לדבריי, עד שהיה הראשון לשבור את השתיקה.