פרק 32

4.1K 400 365
                                    

אריאנה:

"מה לעזאזל?! פאקינג פאק!" קיללתי בתסכול וסגרתי במהירות את ברז המים. לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל!
למה אין מים חמים?!
כרכתי סביב גופי מגבת ויצאתי מהמקלחון שהיה צמוד לחדר האורחים בו שהיתי, בתסכול מלווה בזעם וכעס. שיניי נקשו אחת בשנייה.
הוא אמר לי, ״אראינה, יש לך מלא מים. אם את רוצה תיכנסי להתקלח.״ בטח. איזו בדיחה. אני אהרוג אותו. פתחתי את הדלת ורגע לפני שהסתערתי החוצה, נזכרתי שאני ערומה מתחת למגבת ולכן מיהרתי ללבוש בגדים. לא התקלחתי והיה לי כל כך קר.
הייתי עייפה והבטן שלי כאבה, כך שהייתי עצבנית יותר מבדרך כלל. "דין פאקינג רובינסון!" צעקתי ברגע שבו פתחתי את הדלת חדר השינה ויצאתי החוצה אל המסדרון. הוא לא ענה לי לכן מיהרתי אל החדר שלו שהיה קרוב לחדר האורחים שבו הייתי, ופתחתי את הדלת מבלי לדפוק.
שם הוא נכח.
הוא הרים את ראשו מהספר שהיה שקוע בו והישיר לי מבט. מצמצתי בעיניי בהפתעה. "יש לך משקפיים?" מעולם לא ראיתי אותו עם משקפיים, וזה התאים לו באופן כל כך מעצבן.
שפתיו התעקלו לחיוך והוא הוריד את המשקפיים מפניו. "מה את עושה פה?" שאל והתעלם מהשאלה שלי. הוא הצליח להסיח את דעתי לרגע קט אבל לא עוד.
"מי התקלח אחרון?" שאלתי ישר. הוא הניח את העיפרון שהחזיק על הספר. "נואל, למה את שואלת?"
נואל.
כמובן.
אני הולכת להרוג אותה.
"מעולה," סיננתי וסגרתי את הדלת. "חכי, אריאנה!" דין צעק אך לא הקשבתי לו והתקדמתי כמעט בריצה במדרגות אל הקומה הראשונה, שם ראיתי אותה בפעם האחרונה לפני שנכנסתי להתקלח.
כמו שחשבתי, מצאתי אותה יושבת בכורסה מול הטלוויזיה. "את -" נהמתי והתקרבתי אליה. חסמתי את שדה הראייה שלה אם כי היא לא באמת התייחסה אליי. "גמרת את המים החמים."
"לא יכול להיות, יש מלא מים." מחתה. "אריאנה," דין מיהר להתקרב אך התעלמתי מהטון המזהיר בקולו. עדיף לו לסתום. "אז בואי אני אספר לך משהו, אין מים." הדגשתי בקולי את צמד המילים האחרון.
"אז תחכי עוד כמה דקות ויהיו לך מים חמים." ענתה באופן שגרם לי לרצות למשוך לה בשיער עד שהיא תפסיק לדבר. "תפסיקי. בואי, בואי איתי." דין אחז בזרוע שלי וגרר אותי משם לפני שהספקתי בכלל לענות לה בחזרה.

במשך יומיים מאז שהגעתי לכאן נואל ואני לא הפסקנו לריב ולהתווכח, גם אם היה מדובר בדברים הכי קטנים. לא הסתדרתי איתה, לא הצלחתי להסתדר איתה. ועצם העובדה שהיא הייתה בהריון לא עזר במיוחד.
כל דבר שאמרה או עשתה נבע מכך שהיא הייתה הורמונלית יתר על המידה, וידעתי את זה. ואילו אני לא הצלחתי לוותר לה בעקבות זאת.
"שחרר אותי," נהמתי ועצרתי במקומי כדי לגרום לדין למעוד קדימה ולשחרר אותי כתוצאה מכך. הוא עזב את ידי והסתובב אליי, כשהוא צובט את גשר אפו. "קצת סבלנות איתה, זה כל מה שביקשתי."
"קצת?!" התפרצתי. "היא פשוט בלתי נסבלת."
"תירגעי. היא עדיין אחותי."
הנפתי את ידיי בדרמטיות והלשון שלי יצאה בכדי ללקק את השפתיים היבשות שלי. "לא אכפת לי." סיננתי בזעם. דין ביקש ממני לנסות להירגע בסביבת אחותו, ולא הייתה בקשה מעצבנת יותר מכך.
לא הצלחתי להירגע בסביבתה. הנוכחות שלה עצבנה אותי, היא לקחה ממני הכל. "אחותי לא אשמה במה שקורה לך, אריאנה."
"מה אתה בכלל יודע על מה שקורה לי?" קטעתי את הדברים שלו אך מיד התחרטתי. לא יכולתי לפלוט דברים שלא הייתה חזרה מהן.
גבותיו התכווצו כשהוא ניסה להבין את משמעות דבריי. "הייתי יודע אם היית מספרת לי."
"מחשבה חמודה."
"אריאנה..." הוא נאנח. "אני אוודא שהדוד דולק. תחכי עוד כמה דקות ואני בטוח שיהיה לך מים חמים. הם עשירים כל כך שאין מצב שלא יהיו מים חמים למקלחת." הוא תחב את ידיו בכיסים והפנה אליי את גבו. הבנתי שהוא דיבר על הבוס של אחי והמשפחה שלו. הם בהחלט היו עשירים.
עשירים ברמה מעצבנת.
"אני יכולה להסתדר לבד!"
"תשאירי את זה לי לפני שתעשי נזק חמור יותר." הוא הסתובב אליי מרחוק. רק עכשיו שמתי לב שהוא הוריד את המשקפיים שלו. טלטלתי את ראשי והתעלמתי מהמחשבה הזו. כל אדם היה נראה טוב במשקפיים, לא רק הוא.
בעצם אולי לא כולם.
אבל זה לא משנה.
הייתי עצבנית יותר מדי בשביל להסכים לעניין. "תעשה את זה מהר." נהמתי בכעס. השרירים כאבו לי בנוסף וחשבתי שעמדתי להתמוטט אם לא אקבל את המקלחת החמה שהשתוקקתי אליה.
התעלמתי מהדקירות שהרגשתי בבטני התחתונה והתפללתי שזה לא יקרה היום. לא בזמן הקרוב. רק לאחר שאחזור לדירה של אחי. לא רציתי לקבל מחזור כל עוד הייתי כאן.

יפהפייה לוחמת [4]Where stories live. Discover now