יפהפייה לוחמת [4]

פרק 19

דין:

בשעה מאוחרת בלילה אריאנה נרדמה על הספה. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על מה שהיא אמרה ועל חוסר האמון הניכר שלה באנשים, חוסר אמון שהביעה חד משמעית בשיחה שלנו שלוש שעות קודם לכן.
שמתי לב לזה שהיא שוב נלחמה עם עצמה, ניסתה לא להירדם עד שהעייפות הכניעה אותה לגמרי. גם אני הרגשתי את העייפות בעיניי, אך רציתי שהיא תירדם קודם.
אולי הסיבה לכך הייתה העובדה שלא בדיוק סמכתי עליה ערה ולבד. בזמן שהיא נרדמה דיברתי עם אחותי, היא ולוקה דיברו והיא רגועה יותר, לאחר שהלחץ ירד ממנה.
הדירה של סנטינו התקררה וקלטתי בזווית עיניי את אריאנה מצטמררת. קמתי מהספה בהחלטה של רגע, וניגשתי אל אחד מחדרי השינה שהיו במסדרון.
לא ידעתי של מי החדר כשפתחתי את הדלת, אבל לפי הריח ניכר שהוא שייך לסנטינו.
כשראיתי בעיניי שמיכה דקה מונחת על מיטתו, לקחתי אותה איתי וסגרתי את הדלת. חזרתי אל אריאנה בשביל שאוכל לכסות אותה.
פרשתי את השמיכה על גופה. היא התקפלה כמו עובר וכשנגעתי בה קלות היא זזה. זה הזכיר לי איך היא היכתה אותי בכל פעם מחדש.
לא בדיוק הבנתי למה, ועוד יותר לא הבנתי למה הפריעה לי המגננה הזאת שלה. כל פעם שנגעתי בה היא הגיבה כאילו פגעתי בה.
סידרתי עוד קצת את השמיכה מעליה, אך באותו הרגע היא פקחה את עיניה, ושוב הבנתי שעשיתי את טעות חיי. לא למדתי.
אריאנה החטיפה ללסת שלי אגרוף חזק שגרם לי לעוף אחורה. "אלוהים אדירים—" גנחתי בכאב ואחזתי בלסת הפגועה שלי. זאת הפעם השנייה שהיא מכה אותי היום.
אריאנה הזדקפה ועיניי האש שלה כמעט הרגו אותי. "מה אמרתי לך על לגעת בי?!" היא זעמה. אלוהים אדירים, מה נסגר איתה?
"רק רציתי לכסות אותך כי נראה שהיה לך קר. מטורפת." מלמלתי והתיישרתי במקומי. הייתי צריך קרח ודחוף.
לכן ניגשתי אל המטבח מבלי לומר מילה נוספת ולקחתי בחטף מגבת מטבח. פתחתי את דלת המקפיא משם שלפתי קרחון גדול, שאותו עטפתי באותה מגבת.
הנחתי את הקרחון העטוף על הלסת הכואבת, בתקווה שהיא לא תתנפח לאחר מכן.

כשיצאתי מהמטבח וחזרתי אל הסלון, אריאנה ישבה על הספה והתכרבלה בשמיכה שהבאתי. נלחמתי ברצון לגלגל את עיניי. "נרגעת?" שאלתי ונזרקתי באותו המקום שישבתי מהרגע שהגעתי לכאן.
סנטינו עדיין לא חזר וממנו הבנתי שהוא יחזור רק בבוקר. זאת אומרת שהיא ואני הולכים לבלות ככה כל הלילה, למרות שמאוד אשמח אם היא פשוט תלך לישון כדי שאני אוכל לישון.
לא סמכתי עליה מספיק כדי להשאיר אותה לבד. "אני תמיד רגועה." ענתה וגיחכתי בתגובה. כמובן, רק היא תהיה תמיד רגועה.
הטלוויזיה עדיין פעלה ברקע. המשכתי כל הזמן הזה להצמיד את הקרח ללסת שלי. "את לא רוצה לחזור לישון או— מה לעזאזל?"
ברגע אחד הטלוויזיה כבתה ובנוסף כל האורות כבו בדירה. הייתה הפסקת חשמל, ותהיתי לעצמי אם זה רק בדירה או בכל הבניין.
הדלקתי את הפנס בטלפון כדי שאוכל לראות את הדרך אל לוח החשמל. קמתי על רגליי, תוך כדי שביד אחת הקרחון וביד השנייה הטלפון.
רציתי ללכת אל ארון החשמל שבדירה, אם אמצא אותו כמובן. "לאן אתה הולך?" אריאנה קראה מאחוריי. "לבדוק אם זה גם בבניין עצמו."
היא באה אחריי כשמצאתי לבסוף את ארון החשמל של הדירה, והתחלתי להרים ולהוריד את המפסקים. כלום לא שינה משהו ולכן הבנתי שהפסקת החשמל לא קשורה רק לדירה, אלא לכל הבניין עצמו.
"זה אומר משהו?" היא שאלה כששיניתי כיוון ויצאתי אל המרפסת הקטנה שהייתה. "כן, בכל הבניין." השבתי בקצרה.
הסתכלתי למטה ואפילו לצדדים, ונראה שכל הבניין היה חשוך לפחות מהכיוון שהסתכלתי אליו.
אפילו שמתי לב לדיירים נוספים שהציצו במרפסות שהיו כמה קומות מתחתינו. "בואי נבדוק בחוץ." הצעתי כשנכנסתי חזרה לתוך הבית.
החזרתי בזריזות את הקרחון בחזרה למקפיא לפני שיצאתי החוצה. פתחתי את הדלת בעזרת המפתח שסנטינו השאיר לי.
"לעזאזל," אריאנה הפטירה מאחוריי כששנינו יצאנו מהדירה והדלת נסגרה. כל הבניין היה חשוך. "שנרד למטה?" שאלתי אותה והיא הנהנה בחיוב לאחר רגע.