יפהפייה לוחמת [4]

פרק 33

אריאנה:

"איך לעזאזל לקחנו לך את אחיך?" נואל שאלה. "אפילו לא ידענו שיש לסנטינו אחות עד שהופעת."
המילים שלה לא גרמו למצב הרוח שלי להשתפר, אלא עשו ההפך. "אז למה ש—- הו." קולה גווע כאילו הצליחה להגיע למסקנה עם עצמה. מצמצתי בעיניי וליקקתי את שפתיי היבשות. "מה?" שאלתי תוך כדי שהלב שלי מאיץ בחרדה.
לא התכוונתי שהיא תגיע למסקנות עם עצמה. לא התכוונתי שהיא תתחיל להבין פתאום דברים שלא הייתה אמורה להבין. "אני יכולה להבין עכשיו."
פאק. "לא, את לא תביני לעולם." תקפתי. "אז תסבירי."
"אנחנו לא חברות. אל תנסי."
"אנחנו לא חברות כי את מרחיקה ממך כל אחד שנמצא בסביבה שלך."
"אוי, תעשי לי טובה." גלגלתי את עיניי. "זה לא שרצית להיות חברה שלי מלכתחילה. אז תחסכי ממני את ההתחנפויות האלה."
"זאת לא התחנפות. כמעט הרגת את אחי. מה ציפית שאתנהג אלייך כאילו את בסדר גמור? צר לי לומר לך אבל לא."
"תאמיני לי שלא צר לי בכלל."
היא נשפה החוצה אוויר בכעס. כמוה גם אני התחלתי להתעצבן מהכיוון שאליו גלשה השיחה. כנראה שלא נועדנו להסתדר אחת עם השנייה, למרות הרצון הדפוק של דין לנסות לגרום לנו כן.
"את תוקפת אותנו בלי סיבה!"
"הרגע אמרתי לך שלקחתם ממני את אחי. מה את מצפה שאעשה, אתנהג איתך כאילו הכל בסדר?" בכוונה השתמשתי במילים שלה כששוב תקפתי. המגננה הכי טובה הייתה התקפה. למדתי זאת על בשרי.
היא הביטה לרגע בנייד שלה ושוב הניחה אותו בצד באנחה. "לא לקחנו ממך כלום."
"ועוד איך לקחתם. הוא עבר לשמור עליכם במקום לשמור עליי." זה כל מה שאמרתי עד שהחלטתי שאני מפסיקה את השיחה הזאת באותו הרגע.
זאת הייתה טעות להתחיל אותה. טעות מרה. הרגשתי את עיניה בוחנות אותי ללא בושה. "למה את מתכוונת?"
"כלום. אני לא מעוניינת לדבר על זה."
"הו את תדברי."
"נראה לי השתן עלה לך לראש יותר מדי. תנסי להתקשר כבר שוב לאחיך האידיוט שיבוא ויפתח לך את הדלת המזוינת."
"אל תקללי את אחי. ואל תדברי על שתן כי פאקינג אמרתי לך שיש לי לשירותים." נהמה וגנחה בתסכול. היא נהייתה חסרת סבלנות ובצדק. במקומה כבר מזמן הייתי מתפוצצת.
"אז אל תתני לי סיבות לקלל אותו ולא אקלל." עניתי כשאני מתעלמת לרגע מהמשך המשפט.
"פאק. בסדר, נחשוב עלייך."
"נ-נחשוב?" אלוהים. "את כל כך -" עצרתי את עצמי מלהתפרץ כשאני מזכירה לעצמי שוב ושוב שהיא בהריון. "תירגעי. אני באמת לא מרגישה טוב ואין לי סבלנות להתווכח איתך."
בחנתי אותה בעיניים מוצרות והתחלתי לחשב מסלול מחדש. "יופי. אני אנצל את זה לטובתי. עכשיו תני לי את הטלפון." מיהרתי לקום לעברה. כבר שמתי לב שהיא מתקשה לנשום כרגיל.
ככה אדם שהיה צריך לשירותים בדחיפות אמור היה להתנהג? אלוהים.

נואל לא ניסתה למנוע ממני כשלקחתי את הנייד שלה. "סיסמה." ביקשתי. היא הקלידה את הסיסמה ללא התנגדות והמסך של הטלפון נפתח. "איפה אחיך," מלמלתי לעצמי והתחלתי לחפש את שמו.
בשיחות האחרונות מצאתי את השם שלו במהירות ולכן חייגתי. הועברתי הישר למענה הקולי. אלוהים אדירים. לא האמנתי שהוא לא ענה. בשיחות האחרונות מצאתי גם את הברונטית התפוסה ולכן ניסיתי אותה.
בדיוק כמו התאום בעל העיניים הכחולות, היא לא ענתה.
איזו משפחה דפוקה.
בדיוק אז נכנסה הודעה לנייד של נואל. היא הייתה מהבלונדינית השפויה בחבורה שרק הוכיחה עד כמה בהחלט היא הייתה השפויה שם. היא כתבה שדין בדרך לפתוח את הדלת.
"תודה לאל." מלמלתי והחזרתי לתאומה שמולי את הטלפון שלה בחזרה. "מה קרה?" היא שאלה ולקחה מידי את הנייד שלה. "אחיך מגיע לפתוח את הדלת סוף- סוף. עכשיו תוכלי ללכת לשירותים. וכדאי שתרוצי שלא יברח בטעות." התלוצצתי בחיוך.
"אלוהים, אמרתי לך לא לדבר על שירותים!" היא גנחה ושמטה את ראשה אל ברכיה. פלטתי צחוק זעיר שמיד כבשתי בתוכי. "אל תצחקי."
"אני לא צוחקת."
"אני רצינית. אני אהרוג אותך אם תצחקי."
"כן. אני בטוחה. את גם במצב לעמוד ישר עכשיו."
"אריאנה!"
הלכתי לאחור כשאני כובשת צחוק לאור המבט הזועם בעיניה. "אשקר אם אומר שאני מתנצלת." אמרתי ושוב תהיתי לעצמי מה לעזאזל אני עושה. למה פיתחתי שיחה איתה ולמה עוד הייתי כאן.
אולם נראה שלא רק אני חשבתי שהסיטואציה הייתה מגוחכת למדי. גם נואל התחילה לצחוק בפתאומיות שגרמה לי להביט בה בבלבול. "פאק..." מלמלה והרימה את ראשה המיוזע. "אם זה עוזר לך להרגיש טוב יותר, אני מצטערת."
"את... את מה?" שאלתי חזרה כיוון שהייתי המומה מדי. לא הבנתי מה היא ניסתה לומר. "אני מתכוונת שאם הייתי יודעת שיש לו אחות שהשאיר מאחור הייתי מתנהגת אחרת. אני יודעת מה זה אחים. יש לי תאום כמו שאת יודעת."
וכך היא הצליחה להשאיר אותי פעורת פה ללא מילים בדיוק כשהדלת נפתחה בסופו של דבר ואחיה נכנס פנימה. היא זינקה החוצה כאילו החדר בער ומיהרה להסתלק אפילו כשהיה לידה חדרון שירותים קרוב, שרק היה צריך להיפתח.