יפהפייה לוחמת [4]

פרק 18

אריאנה:

בשעה שמונה וחצי בערב פתחתי לדין את דלת הדירה, כמובן לאחר שבדקתי בעינית שזה הוא ולא הפסיכופת. הוא נכנס לתוך הדירה עם תיק ספורט צד שתלוי על כתפו.
"בשביל מה התיק?" שאלתי כשסגרתי את הדלת. אחי התארגן בחדרו, לכן אני קיבלתי את פניו. אחרי ארוחת הצהריים הסתגרתי בחדר כדי לא לתת לאחי עוד סיבות להזכיר לי שהפסדתי.
הפסטה להפתעתי באמת הייתה טעימה, וכשאכלנו הוא לא הפסיק להזכיר לי את זה. עכשיו הייתי מחוייבת לתת לו יום אחד מזמני. לא ידעתי איך אני מרגישה לגבי זה, יותר מדי דברים אחרים הטרידו אותי, יותר מדי דאגות.
"סנטינו לא אמר לך?" דין שאל והסתובב אליי. ניערתי את ראשי והתנתקתי מהמחשבות על מה שקרה בצהריים והתרכזתי בדבריו. "אמר מה?" שאלתי כיוון שלא הבנתי למה הוא התכוון.
"שאני הולך להישאר כאן איתך כל הלילה."
עיניי כמעט יצאו מחוריהן כשעיכלתי את התשובה שלו. "אתה מה?!" הייתי כל כך המומה. לכל הרוחות, למה סנטינו לא עדכן אותי? זה משהו שהייתי צריכה לדעת. אז הייתי פועלת והיה לי זמן מראש לשכנע את אחי שלא יגרום לזה לקרות.
"אני מבין שלא ידעת." דין גיחך והניח את התיק שלו לצד הספה. השארתי את ידיי לצידי גופי בכוח, כי הן כמעט פעלו מעצמן וכיבדו אותו באיזו סטירה מצלצלת. לעזאזל, לא ידעתי את זה.
"איך?"
"לא סיפרתי לך כי ידעתי שתגיבי בדיוק ככה." סנטינו צץ במסדרון והתקדם אלינו. הוא סיים לכפתר את החולצה המכופתרת השחורה שלבש, ואז נעל את נעליו שהיו במקומן ליד דלת הכניסה.
כעסתי על כך שאף אחד מהם לא טרח להודיע לי שדין צריך להישאר פה כל הלילה. לא משנה איך הייתי מגיבה לחדשות, עדיין הייתי צריכה לדעת.
"סביו אמר שהוא מחכה לך למטה." דין ציין מאחוריי. לא הצלחתי לעכל או להפנים שהוא הולך להישאר איתי כל הלילה, לא היה סיכוי שאסכים לזה. "דין לא נשאר כאן." קבעתי.
שילבתי את זרועותיי על חזי ונעצתי באחי מבט שאמר הכל. הוא לא התייחס אליי כמובן, אלא המשיך את ההתארגנות שלו. "הוא נשאר וזהו." זאת הייתה התשובה היחידה שלו בנושא, לפני שלקח את הטלפון שלו ומפתחות.
"סנטינו!" מחיתי.
"תדאג שהבית יהיה סגור ונעול לפני שאתם הולכים לישון, דין." אחי התעלם לגמרי מהסירוב שלי וביקש מדין, שמיהר להשיב. "עליי."
"כמובן שבנפרד." הזהיר ונתן לדין מפתח רזרבי שדאג למצוא, כי זה לא היה המפתח הקבוע שלו.
כמעט הקאתי מהמחשבה לישון איתו באותה מיטה. אבל ממש לא הסכמתי לזה. דין לא נשאר כאן. "סנטינו, חכה."
"לילה טוב, ארי. אל תעשי צרות." הוא דאג לקטוע אותי ולאחר מכן להתנדף במהירות. נשארתי לעמוד מול הדלת המומה מכל מה שקרה כאן עכשיו.

רק לאחר רגע שבו לקחתי מספר נשימות עמוקות, הסתובבתי, ושמתי לב שדין תפס את מקומו על הספה מול הטלוויזיה. "אתה לא נשאר כאן הלילה." הייתי נחושה לסלק אותו.
"זאת לא בדיוק ההחלטה שלך." ענה כשפתח את הטלוויזיה על ערוץ סדרות הפשע. הוא התחיל לצפות באיזו סדרה מסוימת על שוטרים, אך נעמדתי מולו וחסמתי את שדה הראייה שלו.
"זוזי."
"רק אחרי שתבין שאתה לא הולך להישאר פה איתי כל הלילה, זה ממש לא יקרה. גם ככה אני צריכה לסבול את הנוכחות שלך פה, אז כל הלילה? ממש לא."
דין הישיר אליי את עיניו הכחולות והמעצבנות, קם על רגליו וצעד אליי. ברגע אחד הוא אחז בזרועותיי ומשך אותי הצידה בתנופה.
מעדתי מהפתאומיות שחשתי ודמי התחמם. הוא חזר לשבת על הספה כאילו לא קרה דבר. "חתיכת..." מלמלתי בשיניים חשוקות ומרוב כעס. הנשימות שלי נהיו מהירות וראיתי אדום בעיניים.
הוא לא יתייחס אליי בזלזול.
"את לא יכולה פשוט להיות רגועה פעם אחת בחיים שלך?" הוא שאל ורגע לפני שקפצתי עליו מתוך התקף זעם, הוא זז, תפס את מותניי ודחף אותי אל הספה.
אם הייתה לי אפשרות לבחור כוחות על, הייתי בוודאות בוחרת בכוח על שיפעיל ביני לבינו מחיצה שתפריד בינינו לאורך ימים.
הרגשתי איך אני לאט- לאט מתחילה לאבד את זה, ככל שהוא חייך כאילו הצליח להשתיק אותי כפי שתכנן במשך תקופה ארוכה.
אחזתי בכריות שלידי בחוזקה וברגע שהוא גהר מעליי אפילו קצת, ניצלתי את ההזדמנות ופעלתי. בעטתי לו היישר במפשעה.
הוא מעד לאחור ופניו התכווצו בכאב. "פאק!"
בגלל שהוא עמד בפישוק, הייתה לרגל שלי גישה נוחה היישר אל האזור הרגיש שלו. לא הצלחתי להסתיר את החיוך שלי.
זה היה מרושע אך לא היה אכפת לי. רק ככה הוא יבין שאין לו כוח עליי ולא יהיה לו גם. הוא לא יגע בי נקודה. הוא לא יגע בי ללא רשות, וכל פעם שהוא יעשה את זה הוא יחטוף ממני.
ככה עד שהוא יבין את המסר. אני אחליט מי נוגע בי ומי לא. אף אחד לא יניח עליי את הידיים המלוכלכות שלו.