יפהפייה לוחמת [4]

פרק 34

דין:

בדיוק כפי שצפיתי אריאנה ברחה מהחדר שלי כאילו רדף אחריה רוצח לאור מה שאמרתי. בכל פעם שאפילו קצת ניסיתי להתקרב אליה, היא לקחה עשרה צעדים לאחור וברחה.
ובכל פעם מחדש הבנתי עד כמה היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם העובדה שמישהו רוצה בטובתה. היא הייתה כל כך בטוחה שהעולם רע אליה וכך ישאר, שברגע שרק ניסיתי לעזור לה היא קיבלה רגליים קרות.
ובכל זאת זה לא מה שימנע ממני להמשיך. הילדה הזאת הסתירה סודות עמוק בתוך ליבה. אולי היא ניסתה להסתיר אותם, אך בכל שיחה שלנו מחדש הצלחתי לזהות את התסמינים.
היא שמרה סודות.
בדיוק כמוני.
היא שיקרה בכדי להגן על עצמה.
בדיוק כמוני.
היא אמרה שהכל בסדר כשהכל לא היה בסדר.
בדיוק כמוני.
היא העדיפה להתמודד לבד.
בדיוק כמוני.
היא הייתה דומה לי יותר ממה שתיארתי לעצמי שתהיה. והיא הייתה זקוקה להצלה, בדיוק כמוני. ככל שהתבוננתי בה יותר כך ראיתי את עצמי בה.
כך למדתי על עצמי דברים שאולי ניחשתי שקיימים בי, אך היא גרמה לי להבין שזה לא היה רק ניחוש. לא אהבתי את הדרמטיות והפזיזות שבאו איתה, אהבתי את השקט שלי, ולמרות זאת הסיטואציה גרמה לי לרצות להתקרב ולפצח אותה.
מאותה שיחה עברו כמה שעות טובות ולא ראיתי אותה יותר. היא הסתגרה בחדר השינה שהוקצה לה ולא יצאה.
"אתה מקשיב לי?" אחותי שאלה והסיחה את דעתי, כשזרקה לעברי כרית שנשארה על הספה מאתמול בלילה. "אני תמיד מקשיב לך." תפסתי את הכרית בידיי והנחתי אותה מאחורי ראשי, כשאני מסיט את המחשבות שלי על אריאנה הרחק.
"פיורה ואני חשבנו לעשות מסיבה."
הצרתי את עיניי. "בכל פעם שאת ופיורה חושבות על משהו זה לא נגמר טוב. ואיזו מסיבה בדיוק, את בהריון, זוכרת?" אם אחותי רק תעז להכניס טיפת אלכוהול לגוף שלה אחנוק אותה במו ידיי.
חוץ מזה אם לוקה ישמע שהיא העזה לצאת מהאחוזה כשהוא לא נמצא הוא ישתגע. הוא הציב שומרים בכל מקום. עשרות חיילים שלו מוצבים סביב האחוזה, כשהכניסה והיציאה מותרת רק להורים שלנו.
היא ידעה את זה.
עד עכשיו היא התנהגה יפה, והנחתי כי היא הבינה את גודל המשמעות כיוון שהייתה בהריון. אבל ברגע זה תהיתי לעצמי אם אפשרתי לעצמי להירגע מהר מדי.

"אני לא מתכוונת לשתות עם כל הבאסה שבדבר. ואנחנו גם לא מתכוונות לצאת, תאמין לי חשבתי על זה אבל אז היא כעסה עליי. לכן החלטנו שנביא את המסיבה לפה."
"מה זה אומר לעזאזל?"
"נקים כאן מסיבה פרטית שלנו."
"מסיבה פרטית? זה רעיון גרוע." עדיין חשבתי שלבצע כאן מסיבה או מה שזה לא יהיה, היה בהחלט רעיון שלא יועיל לאף אחד.
"נו, דין. אפילו קמילה הסכימה."
הצרתי את עיניי. "היא הסכימה?"
"טוב, היא חוששת אבל יהיה בסדר. זה רק אנחנו כאן, ותגיד לאריאנה גם להשתתף."
מיהרתי להזדקף כשהזכירה את אריאנה. "עכשיו אתן חברות?" שאלתי לאור השינוי הפתאומי בנימת קולה כשדיברה עליה. אולי בכל זאת התוכנית שלי הצליחה.
"אפשר לומר שאנחנו די בסדר."
"היא יודעת את זה?"
"היא תדע את זה."
גלגלתי את עיניי. "בכל מקרה אני כאן כדי להזכיר לך שזה עדיין רעיון גרוע, וכל מה שאת צריכה לעשות במקום המסיבה הזאת, זה רק לשבת ולא לעשות כלום." חזרתי להישען על הכרית באנחה.
אחותי לעסה תפוח חתוך ומשכה בכתפיה. כבר עכשיו היו לה חשקים מוזרים. פעם אחת היא רצתה מתוק ופעם אחרת רצתה מלוח. "זה רעיון מושלם."
"נוראי." מחיתי.
"מטורף."
"מזעזע."
"זה רעיון מדהים נקודה."
"זה לא—"
"דין-דין, אל תדאג. זאת תהיה חתיכת מסיבה שווה." קולה של פיורה נשמע מאחוריי כאשר היא צצה לה לפתע מעבר לכתפי יחד עם קמילה.
בלעתי את רוקי בכבדות ומצמצתי בעיניי כשהתרחקתי הצידה. "אני אחלוק עלייך." אמרתי כשפיורה עקפה את הספה והתיישבה ביני לבין נואל. "אני דווקא חושבת שזה גאוני. קצת להשתחרר." הוסיפה.
קמילה התיישבה מצידה השני של נואל. "אני מניחה שיהיה בסדר אם זה רק אנחנו." הסכימה איתן. "מה כבר יכול להשתבש?" אחותי חייכה בסיפוק.
מה כבר יכול להשתבש? בהחלט הרבה דברים.