לב יקר ערך

פרק 1

אלי

ידעתי שזאת תהיה טעות ללכת עם ג׳ייקוב לסרט אתמול. השעון המעורר שלי צלצל שלושים דקות מאוחר יותר מהרגיל, ובמקרה שלי כל דקה חשובה בשגרת הבוקר. ניסיתי לסדר את השיער ביד ימין וביד שמאל שלי לצחצח שיניים.

״אלי! מה עם ארוחת הבוקר?״ אבא קרא לי מעבר לדלת, דופק בחוסר סבלנות.

״אני כבר מגיעה!״ עניתי בפה שהתמלא בקצף. דילגתי על רגל אחת יחפה החוצה, והוצאתי להורים שלי את ארוחת הבוקר על השולחן. ביצי עין, לחם, חמאה וקפה שכבר התקרר.

״מתי את חוזרת היום?״ אבא שאל, מעביר עוד דף בעיתון.

״רגיל, בתשע.״ נעלתי את הנעל השנייה.

״תגיעי מיד אחרי העבודה, אני צריך שתישארי עם אמא הלילה.״

״רוברט, תעזוב אותה,״ אמא הרימה את ראשה מן העיתון שקראה, ״אני בסדר, תלכי לאן שאת צריכה מתוקה.״

״תודה אימא,״ נישקתי לראשה, ״לאן אתה רוצה ללכת בכל אופן?״

״הירקן מוכר את כל הסחורה כמעט בחינם בשעות האלו, חבל לפספס.״

הנהנתי בראשי, ונישקתי לראשו לפני יציאתי מהבית. אני עובדת כמעט כל יום במשמרת כפולה, ואת רוב המשכורת אני מעבירה להורים שלי. אבא שלי מובטל, הוטלה עליו החובה לטפל באימא שלי. אני די רגילה למצב, אבל כשהייתי תלמידה זה בכלל לא היה פשוט. לא יכולתי לדמיין תרחיש שבו אני לא מסיימת את הלימודים שלי, ובהצטיינות.

התחלתי לרכוב על האופניים שלי שכבר העלו חלודה לכיוון העבודה, בית קפה קטן בפארק לינקולן. רכבתי כמעט באופן מרתוני, מנסה למזער את האיחור המופרז שלי.

7:20, ג׳יין ניקתה בחוץ את השמשה בעוד אני קושרת את האופניים שלי אל הברזלים במדרכה. ג׳יין עובדת איתי כבר כמה שנים, והחברות שלנו לעבודה זלגה מהר מאוד גם לחיים האישיים. היא כמו האחות שמעולם לא הייתה לי. ובתור בת יחידה, זה חלום שמתגשם. החברות שלי מבית הספר לא שמרו איתי על קשר, כולן עברו לקולג׳ והמשיכו מהר מאוד בחייהן.

״נו, איפה היית?״ היא שאלה בחוסר סבלנות.

״סליחה, לא שמעתי את השעון-״

״כן, ג׳ייקוב כבר אמר לי שהוא לקח אותך לקולנוע אתמול בלילה״ היא קטעה את דבריי, אוספת את חומרי הניקוי מהרצפה.

נכנסתי אחריה פנימה. לבשתי את הסינר והכובע הקבועים, שמתי כסף בקופה וסידרתי את כל המאפים הטריים בתצוגה.

7:35, תיאו ובריאן נכנסו. הלקוחות הקבועים שלנו בשעה הזו. כבר כמעט שנה שלמה שאני מכינה להם את אותה ההזמנה בכל בוקר ובאותה שעה במדויק.

״אספרסו ארוך חזק, תיאו קרוז,״ אמרתי מחייכת בעודו מתקרב אליי מדלת הכניסה, ״קפוצ׳ינו ללא קצף, בריאן וואיט.״