לב יקר ערך

אפילוג

5 שנים לאחר מכן - אלי

״אלי קרוז, אל הבמה בבקשה.״ המרצה שלי קרא לי, בחיוך נרגש.

קיבלתי את התואר הראשון שלי במשפטים. הבטתי משמאלי בבעלי, שהחזיק את הבן שלנו, בריאן. עזבתי את ידו של תיאו, העיניים שלו ברקו מגאווה, ועליתי לקבל את תעודת הסיום שלי בהצטיינות.

״הבאת למחלקה שלי גאווה, כל הכבוד.״ פרופסור וויס לחץ את ידי.

הלב שלי רעד, הדמעות הציפו אותי. השגתי את מה שחלמתי עליו מאז שאני נערה, עשיתי את זה. זה היה מאתגר, ולא פשוט בכלל. כמעט לפני כל מבחן הכרזתי שאני רוצה לפרוש, אבל תמיד נזכרתי למה אני עושה את כל זה. ומה עברתי בשביל להגיע לזה.

סרקתי את ספסלי העץ הארוכים מתחת לבמה כדי לחפש את האנשים שגרמו ללב שלי לחייך. תיאו ובריאן הקטן (הכינוי שתיאו המציא לו) היו בשורה הראשונה היכן שישבתי, מצאתי את ההורים שלי כמה שורות מאחוריו, את רובין וזואי שמחאו לי כפיים בצווחות אהדה. הן כל כך גדלו שאני לפעמים שוכחת שאני סוג של גידלתי אותן. הן כמעט עקפו אותי בגובה, והיו הבייביסיטר המושלם לבריאן כשאני ותיאו רצינו קצת זמן לעצמנו. ג׳יין ואנדי ישבו לידן, הם עמדו להתחתן בעוד כמה ימים. עוד הפתעה מרגשת. אפילו מר קליין הגיע! הבנתי עד כמה אני מבורכת בצורה מדהימה.

ירדתי חזרה אל המשפחה שלי, והתאספנו כולנו במדשאות האוניברסיטה.

אימא שלי התקדמה אליי, הולכת על הרגליים בעזרת קביים. לפני כמה שנים לא חלמתי לראות את אימא שלי ככה, אבל זה מה שקורה כשלא מאבדים תקווה. אבא שלי נישק את מצחי, משפשף את שיערי. לא הרבה זמן אחרי שגיליתי שאני בהיריון עם בריאן, אבא שלי התחיל את העבודה החדשה שלו, שהצליחה להחזיר את שמחת החיים שלו אחרי כל כך הרבה שנים של חוסר מעש. ההורים שלי עברו לדירה קטנה בשכונה סימפטית יותר בשביל אנשים בגילם. רגשות האשמה שלהם כלפיי אחרי כל השנים הקשות שעברתי, לא אפשרו להם לקבל תמיכה כספית ממני ומתיאו. הם חסכו דולר לדולר, והצליחו להשיג את זה לבדם.

טוב, הם לא צריכים לדעת שתיאו עשה להם הנחה קטנה אחרי שיחה עם הבעלים של הדירה.

״אלי הקטנה, תראי אותך.״ מר קליין נישק את כף ידי, הדמעות שלי נזלו רק מלהביט בו. הזקנה שלו ניכרת, הבן שלו הביא אותו על כיסא גלגלים, כשהוא עייף ותשוש. הוא לא וויתר לראות אותי מגשימה את החלום שלי. הייתי כמו הנכדה שלו, והוא התעקש לשמוח בשמחתי. בחתונה השנייה והמצומצמת שלי, הוא זה שליווה את תיאו. הוא אהב אותו כל כך. כל מי שעשה לי טוב, קיבל אצל מר קליין את מלוא הנקודות והאהבה.

הרגשתי את האגודל של בעלי מחליק על הלחי העליונה שלי כשהוא מוחה דמעת שמחה מהעין שלי. הוא ליטף אותי מתחת לסנטר, ואז חייך. הייתי שקועה מדי בכמה מזל התברכתי.