לב יקר ערך

פרק 25

אלי

יכול להיות שזה רק בגלל שאני מבייצת ולהורמונים שלי יש חיים משל עצמם, אבל לא הפסקתי לחשוב במשך כל הערב הזה על כמה אני רוצה את תיאו. את כולו. כל דבר בו גרם לרחם שלי לשלוח אותות למוח. איך שהלסת שלו התקשחה כשהוא נועל אותה, את הוורידים בזרועות שלו כשהוא אוחז בירכיים שלי, העיניים הצרות שמגניבות לי עוד מבט מהקצה השני של אולם הריקודים. לא התרכזתי בשום דבר אחר, רק בו.

לא הכרתי את הצד הזה, לא ידעתי שזה קיים בי. כל הזמן הזה עם ג׳ייקוב, הייתי בטוחה שמשהו דפוק בי, כמו שהוא תמיד דאג להזכיר לי. המבט המיואש שלו כשהייתי דוחפת אותו ממני אם הוא היה מגזים במגע שלו, דאג לטפח לי את הנרטיב הזה. תיאו עשה בדיוק הפוך. הוא נתן לי תחושה של חופש. העובדה שהוא נמשך אליי, גרמה לביטחון שלי לעלות באופן אוטומטי.

אחרי המופע, חזרנו לשולחנות האוכל כדי להתחיל את המכירה הפומבית. תיאו נתן לי השלט שלו, שנשא את המספר 7 אשר ייצג אותו ברשימת האורחים, וביקש ממני להרים את השלט עם הסכום שאני מוצאת לנכון להתעקש עליו. תיאו סיים את הערב בנזק של מאה אלף דולר שהלכו לתרומות בגללי, או יותר נכון בזכותי. אבל אם כבר יש לי יד חופשית עם כל כך הרבה כסף בשביל לעזור לאחרים, אני אעשה את זה.

הוא הופתע כששמע שאני רוצה לבוא איתו הביתה, אבל אם לומר את האמת, אני עדיין לא שבעתי ממנו. הגוף שלי השתוקק לעוד, למרות שהשעה הייתה מאוחרת מאוד והייתי חייבת לחזור חזרה להורים שלי. אבל כשבחורה רוצה את הגבר שלה, שום דבר לא יעצור אותה. יצאנו מהמעלית אל הטרקלין בביתו, מחזיקים ידיים ומצחקקים בנינו על כל מיני אנשים שדיברנו איתם בנשף.

ביאנקה קראה ספר על האי במטבח, משקפיה העגולים והקטנים היו על גשר האף שלה רחוק מידי בשביל לראות משהו.

״ביאנקה, את עדיין ערה?״ שאלתי, מתקרבת אל הדלפק ממולה.

״חיכיתי לכם, במידה ותצטרכו משהו.״ היא נעמדה במהירות על רגליה.

״זה בסדר, צאי.״ ציווה תיאו, ללא נימוסים בקולו.

ביאנקה קפצה החוצה, כשמזגתי לעצמי כוס מים מהקנקן שהיה מונח על השיש. באתי לכאן כי רציתי לבלות איתו יותר זמן. לא היה לי ספק שלא השנינות שלי ובטח שלא עוד סיפור עצוב זה מה שהוא מחפש לשמוע כרגע. המחשבה על מה שהולך לקרות בינינו דקרה אותי איפשהו בין הלב לרחם, ושלחה גלים של תשוקה ובהלה בגופי.

״רוצה קצת מים?״ הקול שלי נשמע גבוה, הגב שלי עדיין היה אליו.

תיאו כיסה את גופי בגופו מאחור, מעביר את אצבעותיו מצדי הירך שלי אל הצלעות. הוא חפן את השד הקטן שלי, גרם לי להתנשף בהלם ובהנאה בלתי מוסברת. השפתיים החמות שלו היו על כתפי, והרגשתי אותו מתקשה מאחורי, לוחץ על ישבני. הלב שלי התפרפר מאחורי כלוב הצלעות שלי. אלוהים אדירים. הוא היה תקיף וחם בכל מקום, ותחושת ההגנה על ידו גרמה לי להרגיש בלתי מנוצחת.