לב יקר ערך

פרק 34

תיאו

״...אל תיתן לה ללכת. תספר לה, תספר לה הכל. אני יודע שאסור, אבל אלי היא לא עוד בחורה תיאו. תעשה אותה אשתך, והפעם באופן רשמי...״

קראתי את המכתב של בריאן שוב ושוב. אולי אני אשתכנע אחרת. אבל שום דבר לא הצליח להשפיע עליי, אפילו לא המילים האחרונות שלו. ידעתי שאני צריך להרחיק אותה ממני. איך שראיתי את הגופה שלו, ידעתי. היא לא מכירה את הצד החייתי שלי, האפור והמלנכולי. אני לא אצליח לחיות עם זה אם היא אי פעם תראה אותי בהתקף זעם כזה. לראות אותה בורחת ממני, נבהלת מהמפלצת הזאת.

לא עניתי לה להודעות. לא התקשרתי. חתכתי את זה בבשר החי. מגעיל, רע, אכזרי. איך שהיא תבחר לקרוא לי. אבל ככה אני רגיל, רק ככה אני שורד. ידעתי שמחכה לי שיחה מאוד קשה כשהיא תחזור מסיאטל, והיא חזרה בשבילי. שוב היא חוזרת להתנהגות הרגילה שלה, לוותר על עצמה בשביל אנשים שהיא אוהבת.

מה שעוד יותר חיזק לי את העובדה שאני חייב לשחרר אותה.

אבל להתחבק עם ג׳ניפר מול העיניים שלה לא היה בתוכנית שלי. ברור לי שג׳ניפר רוצה אותי, לנחם אותי על בריאן התלבש בשבילה כמו כפפה בשביל תשומת לב ממני. היא לא מעניינת אותי, ברור שלא. אף אחת לא מעניינת אותי חוץ מהילדה הזאת עם העיניים הכחולות והעגולות. אבל עד שאני לא אספר לה מי אני, אני לא אוכל להגיד לה מה שהיא כל כך משתוקקת לשמוע.

הימים עברו, כמו ימים רעים, לאט באופן משמעותי. יצאתי למשרד מוקדם מידי בבוקר ויצאתי ממנו מאוחר מידי בלילה, בקושי מצליח לתפוס חיוך מרובין וזואי.

זרקתי את החפצים שלי על השולחן, מתנגד לדחף להזיז את הווילון ולבדוק אם אלי נמצאת במשרד שלה בבניין ממול. לא הייתי בטוח לגמרי שאני צריך לתת לה זמן, אבל כבר לא סמכתי על האינסטינקטים שלי כשזה הגיע אליה. יצור אכזרי ומחושב, כמו שהיא דאגה להזכיר בהודעות הנאצה שהיא הייתה שולחת לי. איבדתי שליטה כמה פעמים בחודש האחרון, כולן בגלל הפצעים הלא מוגלדים שלי. שתקרא לי רע כמה שהיא רוצה, אבל היא לא אמורה לחבוש אותם. זאת לא אשמתה שאני מאשים את עצמי במוות של החבר הכי טוב שלי. זאת לא אשמתה שאני מאשים את עצמי בעוד מוות של 14 אזרחים אמריקאים. אני צריך לכאוב את זה כל לילה, ולחשוב על זה כל יום.

יושב ראש וועדת הכספים, ג׳ו, נכנס אליי למשרד לפגישה שדחיתי במשך שבועות ארוכים, לא היה את בריאן שיעשה את זה במקומי. הוא הציג בפניי את התרשימים של החודש האחרון, מה שבדרך כלל היה מדליק אצלי את כל הנורות האדומות ומבהיל אותי, עכשיו אפילו לא גרם לי למצמץ.

״תיאודור, הרוגע שלך מטריד אותי.״ ג׳ו קיפל בחזרה את התיקייה שלו, ״אתה מבין שזה המצב הכי נמוך שהחברה אי פעם הגיעה אליו? אין הכנסות, ההוצאות הוכפלו, וגם העסקה שכמעט יצאה לפועל עם פיטר אתה ביטלת. מה התוכנית שלך?״