לב יקר ערך

פרק 19

אלי

מסרתי לו חזרה את העט.

״זהו?״

״זהו.״ הרמתי את גבותיי באנחה.

״נזכרתי מה רציתי להגיד לך, האופוריה מהמכתב השכיחה לי את זה לגמרי.״ התיישב על כיסא הבר.

״מה?״

״העורך דין שלי אדוארד, זה שאחראי על הטפסים האלה,״ הרים את הדפים בידו, ״הוא צריך עוזרת אישית חדשה. מנהלת המשרד שלו התפטרה.״

״אוקיי...״ הנהנתי בראשי.

״מה את אומרת? את רוצה את התפקיד?״ שאל.

״מה? אני?״ הרמתי את קולי. להיות מנהלת משרד ועוד של עורך דין כזה מצליח זאת דריכת הרגל הכי טובה שיכולה להיות לי בעולם הזה. בחיים אפילו לא חשבתי להציע את עצמי, ועכשיו תיאו מעלה את זה בכזאת קלות!

״למה לא? את חכמה, את מסודרת. יש לך ידע כללי בנושא וזה גם יכול לעזור לך בהמשך עם הלימודים.״

״אתה צוחק עליי?״ הנחתי את יד ימין על החזה שלי.

״רציני לגמרי,״ הוא צחק, ״המשכורת גבוהה, וזה מצוין עבורך לחסוך לתואר. חוץ מזה זה גם קרוב לעבודה שלי, אז את יכולה להגיד לי שלום מידי פעם.״ וליטף שוב את סנטרי.

לא היו לי מילים. פתחתי את פי כדי לדבר, אבל הדופק שלי היה כל כך חזק שיצאו לי רק נהימות.

״אז להתקשר אליו להגיד לו שאת לא מעוניינת?״

״ברור שכן!״ פלטתי בצרחה, וקפצתי עליו בהתלהבות. הידיים שלו ליפפו את המותניים שלי, וכך הידקתי את אחיזתי סביב צווארו. ״תודה תיאו, תודה.״ לחשתי ליד אוזנו.

התנתקנו באיטיות, ״אני מאמין שבמשך השבוע הוא יקרא לך לריאיון.״

״אני... ״ גמגמתי, החיוך לא ירד לי מהפנים מרוב אושר.

״את חולה עליי.״ קרץ אליי, וצחקנו יחד שנינו. צחוק טהור.

״אלי,״ קולן העדין של הבנות נשמע מאחורינו, ״את יכולה להקריא לנו סיפור לפני השינה?״

סובבתי את מבטי לתיאו, ״אני-״

״אלי צריכה ללכת, בנות.״ הוא התקדם לעברן.

״אבל אנחנו לא נרדמות בלי סיפור!״ אמרה זואי, מגרדת בעיניה.

״אני אקרא לכן, לכו תבחרו מהספרייה שלכן.״ ליטף את ראשה.

״לא! אנחנו רוצות את אלי!״ רובין רקעה ברגלה.

״זה בסדר,״ התקדמתי לעברן, ״אני אקריא לכן, מתוקות שלי.״

הן רצו מיד אל המדרגות, עולות בהתרגשות לקומה העליונה.

״היי!״ תיאו רץ אחריהן, ואני הצטרפתי אליו. הבנות נכנסו לחדרו תוך כדי שהן מצחקקות בקולי קולות ועשו הד בכל הקומה. ״תרדו מהמיטה שלי! זואי!״