לב יקר ערך

פרק 31

 אלי

התעוררתי על הספה של תיאו כמה שעות לאחר שהרופא הפרטי שהוא הזמין בדק אותי ואת הבנות, ונמשך כמעט שעתיים. הוא לא הסכים שנהיה בבית החולים, באופן מאוד אופייני לו.

תיאו ישב על הכורסה מולי ועבד על המחשב שלו. ברגע שפקחתי עין, הוא הניח את המחשב על השולחן, נעמד ועשה את דרכו אליי.

התכרבלתי מתחת לשמיכה, מסוחררת מידי כדי לתפוס את המבטים שלו אליי בבירור, אבל הוא פשוט ישב לידי ולקח את ידיי אליו.

״איפה הבנות?״ שאלתי. הוא מצמץ לעברי כאילו השאלה עצמה מגוחכת. חיוך היה תלוי על פניו היפות.

״זה הדבר הראשון שאת שואלת אחרי שהתעלפת 3 פעמים?״ הוא העביר את אגודלו על הלחי שלי.

״הן בסדר?״ התעקשתי.

הוא הנהן בראשו, החיוך שלו מתרחב כשהצמיד נשיקה עדינה למצח שלי. המגע והמחווה הייתה כל כך נוגעת ללב שהייתי על סף להתפרץ בבכי מהמחשבה על מה שעברתי בלעדיו.

בלי לשאול אם אני רוצה מים, הוא הביא את הכוס מהשולחן אל שפתיי, ועזר לי ללגום כמה לגימות. טמנתי את ראשי בחזה שלו, כשהיד שלו אוחזת בגב הגולגולת שלי.

״אתה לא ענית לי,״ בלעתי את הדמעות בגרון.

הרגשתי את הסנטר שלו מונח על קו השיער שלי, ״אני מצטער.״

״זה היה סיוט מתמשך, תיאו.״ משכתי באפי, ״הוא עמד מולנו תוך כדי שהוא יורה בכל מי שעובר ליד הכיתה. עשיתי הכל כדי שרובין וזואי לא יראו שום דבר.״

״אני יודע, ראיתי.״ הוא העביר ידו על מצחי.

הרמתי את ראשי אליו, מכווצת את גבותיי.

״זאת אומרת, שמעתי.״ תיקן את עצמו, ואני הנחתי את ראשי בחזרה על החזה שלו.

״אני רוצה שתמצא לי את השוטר שהציל אותנו,״ פיהקתי.

״בשביל מה?״ כחכח בגרונו.

״הוא הציל לנו את החיים, אני רוצה להודות לו.״

מבלי להגיב, הוא המשיך ללטף לי את הראש, מעביר את האצבעות שלו דרך השערות שלי.

נזכרתי שההורים שלי התקשרו אליי במשך עשרות פעמים, הם בטח ראו את החדשות וקססו ציפורניים בשביל לדעת מה קורה איתי.

״אני צריכה לעדכן את ההורים שלי, הם בטח מתים מרוב דאגה.״ התרוממתי מאחיזתו, אבל כף ידו הגדולה משכה אותי שוב.

״כבר דיברתי איתם.״

הטיתי את סנטרי, המומה מתשובתו.

״את באמת חושבת שלא הייתי מעדכן אותם שהכל בסדר איתך? עד כמה חסר רגישות את חושבת שאני?״

הורדתי את ידי לצדי הגוף, רק לדמיין את הקרירות שהוא היה צריך לספוג מההורים שלי, בעיקר מאימא שלי, הכניסה אותי למבוכה. זה לא סוד שהיא מתעבת אותו ומקללת את היום שהסכמתי להינשא לו. אלוהים, המילים הקשות שהוא בטח ספג ממנה. אין לי ספק שהיא האשימה אותו שהכל בגללו, שאם לא הוא זה לא היה קורה לי.