פרק 3

3.4K 147 18
                                    

אלי 

״ג׳ייקוב עדיין לא יודע״ פיהקתי, וחטפתי מידה של ג׳יין את כוס הקפה שלה. הסתכלתי על עצמי במראה, סידרתי את השיער שהיום החלטתי לפזר. לבשתי ג׳ינס כחולים עם סוודר שחור.

״אני אדבר איתו היום,״ השיבה בפיהוק, מנגבת את הרצפה בסמרטוט.

״לא, אני מעדיפה שאני זאת שאספר לו את זה לראשונה״ השבתי במהירות.

״מתי?״ עצרה את צעדיה, ״ואם היום הוא יראה אותך עם תיאו, איך תסבירי לו?״

״טוב, בסדר״ שקשקתי בראשי. ״אבל אל תספרי לו על העיקול, הוא לא היה אצלי בבית אפילו.״

״ברור שלא,״ היא הנהנה לחיוב.

7:35, שמעתי את הרכב של תיאו חונה, ואת קולו של בריאן באופן מעומעם.

״תירגעי, את רועדת.״ אמרה ג׳יין, ואחזה בכפות ידי. הרגשתי את הלשון שלי מתייבשת, את הטבעות באצבעות שלי מחליקות.

״בוקר טוב,״ קולו של תיאו נשמע מאחוריי, ג׳יין חייכה.

״היי,״ הסתובבתי, מנסה לחייך תחת החרדה.

״הכל בסדר?״ שאל, מסתכל בעיניי.

״כן, בטח״ כחכחתי בגרוני.

תיאו העלה חצי חיוך, וליטף את סנטרי בחיבה. הרגשתי באופן אוטומטי את לחיי מתחממות.

״מתי אתה מחזיר לי אותה?״ שאלה ג׳יין, מגישה לבריאן את כוסות הקפה שלהם. הסתובבתי, וסימנתי לה עם השפתיים לסתום את הפה. כאילו הוא לא מספיק חושב שאני תינוקת.

״מוכנה?״ שאל, מביט בי מעבר למראה, מתעלם משאלתה. הנהנתי לחיוב, בולעת את המבוכה בגרוני. הבאתי חיבוק לג׳יין, היא לחשה באוזניי שהכל יהיה בסדר כל עוד אני נזכרת במטרה שלי. פתחתי את דלת הרכב שלו אך לפני שהספקתי להכניס את רגלי פנימה תיאו קרא לי.

״לאן?״ שאל בגיחוך.

״לא נוסעים?״

״בריאן נוסע, אני ואת על זה,״ הוא הצביע על האופנוע הענק שחנה ליד הרכב. אף פעם בחיי לא נסעתי על דבר כזה, תמיד פחדתי מהמחשבה להיות חשופה ככה במהירות גבוהה.

הוא כנראה קרא את החשש על פניי, והתקרב אליי. ״לא עלית על אופנוע אף פעם?״ שאל.

הנדתי בראשי לשלילה.

״אל תדאגי, תחזיקי בי כל הנסיעה.״

הוא הניח את הקסדה על ראשי בזהירות, והתיישבתי מאחוריו. העברתי את ידיי באיטיות דרך גבו ואז אל החזה. יכולתי להרגיש את השרירים המוצקים שמתחת לשכבות. היום באופן חריג הוא היה לבוש במכנסי ג׳ינס שחורים ומעיל ארוך. הנסיעה התחילה איטית, עד שבשלב מסוים הוא עלה על הכבישים המהירים כשהוא חותך במהירות חדה מידי את המשאית הגדולה משמאלו, והדחף הראשוני שלי היה להדק את אחיזתי בחזה שלו, כשהפרופיל שלי מרוח על גבו. הגוף שלי השתולל בתערובת רגשות של מבוכה ופחד.

לב יקר ערךWhere stories live. Discover now