פרק 7

2.8K 132 10
                                    

אלי

מסתבר שקצת נשיקות וליטופים, באמת עזרו לי להתחמק מפיצוץ ענק עם ג׳ייקוב, לפחות לעת עתה.

אחרי שנפרדנו בתחנת האוטובוס, עצרתי במכולת השכונתית לרכוש כמה מוצרים לארוחת הערב. בבוקר כשיצאתי נשארו כמה מעדני גבינה בודדים וירקות שעומדים להירקב. קניתי פסטה יבשה, עגבניות וגבינה מגורדת. רציתי לפנק אותנו בגלידה לקינוח, אבל במבט חטוף בארנק גיליתי שנגמר לי הכסף הקטן.

אמרתי שלום לשכנה ממולנו שנופפה לי בחיוך, ועליתי במדרגות אל הבית. המנורות בחוץ היו כבויות, ומבעד לחלון לא הייתה טיפה של אור. פתחתי את דלת הבית בחשש, אבא היה מכוסה בשמיכת צמר גדולה מול האח הבוער, ואימא על כיסא הגלגלים שלה מכוסה ברגליה, מחממת את ידיה.

״אלי, ברוכה הבאה.״ אימא קיבלה את פני בחיוך, מה שגרם לי להטיל ספק אם אבא סיפר לה או לא.

״ניתקו את החשמל שוב?״ הרמתי את קולי.

״התקשרו להגיד שיש עיכוב בתשלום,״ אבא הגיב באדישות, לא מוריד את עיניו מהאש הלוהטת.

״אבל זה לא יכול להיות, שילמתי הכל!״ השלכתי את שקית המצרכים על השולחן, העגבניות התגלגלו החוצה.

הם לא הגיבו, אימא סרגה את הצעיף שהיא עומלת עליו, שגם נחשב עבורה כפיזיותרפיה.

בקור וחשכה מוחלטת, הרשויות הביאו את ההורים שלי למצב אדישות שכזה. הרגשתי את הדם שלי עולה במהירות אל המוח, פניי האדימו מזעם.

אחרי שיחה של כמה דקות עם הנציגה, הבנתי שהתשלום על החשמל עלה מחודש שעבר והיה לנו גירעון. בגלל כמה דולרים, הם מכבים את החשמל למשפחה חסרת יכולת בחורף של שיקגו. העברתי את הסכום שצריך טלפונית מכרטיס האשראי שלי. כשהחשמל חזר, סוף סוף, הארתי מיד את כל הבית והדלקתי את החימום על עוצמה גבוהה. התחלתי להכין את ארוחת הערב, חיממתי פסטה ובישלתי את רוטב העגבניות עם קצת שמן זית שנשאר מהקנייה הקודמת, עם מלח ושום כתוש. מזגתי את המנה לשלוש צלחות ומעל פיזרתי את הגבינה המגורדת. אימא ואבא התיישבו לאכול, שקט מוחלט שרר בנינו. היה אפשר לחתוך את המתח בסכין. כמעט לפני שסיימתי את המנה, החלטתי שזה הזמן לפתוח את נושא החתונה. ניגבתי את שפתיי מהרוטב וכחכחתי בגרוני.

״מה קרה מותק?״ אימא שאלה, מניחה את המזלג שלה.

״סיפרת לה?״ שאלתי, מפנה את מבטי ימינה.

אבא הניח גם הוא את הסכום, מאט את קצב הלעיסות שלו.

״סיפר לי מה?״ עיניה של אימא התרוצצו בנינו. לקחתי נשימה עמוקה, הדופק שלי האיץ מעט, והמילים שלי התבלבלו. אבל איך שהוא, הצלחתי לספר.

״אלי, זה נשמע שאין לך מושג מול מה את עומדת.״ היא עצרה את דבריי.

״אימא, הכסף הזה יעזור לנו. אבא גם חשב כמוך, אבל גם הוא יודע שמצבנו לא מזהיר.״

לב יקר ערךWhere stories live. Discover now